משפט אונס שהרעיד את העולם

ינואר 2025

 מיכל שונברון, MPH

 ג’יזל פליקוט היא אם וסבתא בת שבעים ושתיים בדרום צרפת. היא שורדת אמיצה של התעללות מינית. היא הפכה לסמל ענק מהחיים ולאייקון פמיניסטי בשנה האחרונה, במהלך משפט שנמשך כמעט ארבעה חודשים, משום שבחרה לחשוף את זהותה ולוותר על האנונימיות שלה במצב פגיע ובלתי נתפס ביותר. המשפט העלה כי במשך תקופה של תשע שנים, גב’ פליקוט סוממת במיטתה בביתה, על ידי בעלה, ונאנסה על ידי 51 גברים נוספים (בני 26-74), שגויסו מחדר צ’אט באתר אינטרנט ששימש טורפים מיניים.
הבעל תיעד את האונסים באמצעות תמונות וסרטונים, כשהוא מאחסן אותם במחשבו בקובץ בשם “אונס”. הם נצפו באולם בית המשפט. בעדויותיהם הגנו הגברים על מעשיהם בביטויים כמו “אונס בניגוד לרצונם”, “אונס ללא הסכמה”, “אונס בשוגג” או “אונס הגוף אך לא הנפש”.

כשג’יזל פליקוט החליטה לקיים משפט ציבורי על האונס שלה, החברה הצרפתית והעולם נאלצו להתמודד עם תופעה המוכרת כ” מין ללא הסכמה” ועם הגרסה המחרידה של אונסים שהיא חוותה. המקרה שלה שינה הנחות (שקריות) לגבי מה זה אומר להיות “אנס” ומה זה אומר להיות “קורבן אונס.” בנוסף, גב’ פליקוט אילצה את מערכת המשפט להתייחס לעוול המקומם של אי הכללת “הסכמה” בהגדרה המשפטית הקיימת של אונס בצרפת.
המקרה הפריך את המיתוס של “אנס המפלצת” ובמקום זאת הציג את המתעללים כגברים רגילים לחלוטין, אלה שגרים “בסמוך”. המשפט הסתיים בדצמבר 2024 כאשר בעלה לשעבר וכל הנאשמים הגברים נמצאו אשמים ונידונו לעונשי מאסר (בעלה קיבל רק עשרים שנה). מייסד האתר ששימש את בעלה לשעבר של פליקוט לגיוס הגברים, נעצר רק בשבוע שעבר (תחילת ינואר 2025).

פליקוט תיזכר בזכות המסר האולטימטיבי שלה, “זה לא בשבילנו (הקורבנות) לחוות את הבושה – זה עליהם (האנסים). אני רוצה שכל הנשים שנאנסו יגידו, “מאדאם פליקוט עשתה את זה, אני יכולה גַם. אני לא רוצה שהם יתביישו יותר”.

האמת הלא נוחה

ברחבי העולם, לפחות אחת מכל שלוש נשים חווה אלימות פיזית ו/או מינית. כל אישה חווה הטרדה מגדרית במהלך חייה. האלימות מבוצעת בדרך כלל על ידי בני זוג, בני משפחה או מי שנמצאים במעגלים אישיים קרובים, בהווה או מהעבר. אונס הוא הפשע המדווח הכי נמוך ורוב המקרים לעולם אינם מדווחים למשטרה.
רוב הנשים שחוות תקיפה מינית סובלות מהשלכות בריאותיות, פיזיות ורגשיות. ברמה הפיזית, הן סובלות ממתח כרוני ופוסט טראומה, שעלולים להוביל להתמכרות לסמים, אלכוהול או תרופות. ברמה הרגשית, טראומה מעצימה תחושות של חוסר אונים, חרדה ודיכאון, מה שמוביל לבעיות נפשיות ארוכות טווח כגון PTSD, בידוד, סטיגמטיזציה ואפילו התאבדות. קורבנות פגיעה מינית מצולקות לכל החיים והן סובלות לרוב מהערכה עצמית נמוכה ומבושה. הן גם סובלות בשתיקה.

*התמונה מתוך ויקיפדיה

כיצד עשוי משפט האונס של פליקוט בצרפת להעצים נשים במקומות אחרים?

ברמת הצדק והאחריות, כאשר ניצולות נראות וקולן נשמע, חוויותיהן מקבלות תוקף. מנקודת מבט משפטית, המשפט עשוי לבסס תקדימים משפטיים חדשים להעמדה לדין של אלימות מינית, ולשדר מסר לפיו פשעים כאלה תמיד יקבלו עונש חמור. כאשר הצדק מנצח, ניצולות אחרות עשויות לבוא לרדוף אחר הצדק בעצמן.
במישור התודעה הציבורית, המשפט מאיר זרקור על שכיחות וחומרת האלימות המינית, שוברים שתיקה ומאבק בסוגיות מערכתיות כמו האשמת הקורבן. המשפט ערער על סטריאוטיפים מזיקים לגבי הנשים המותקפות ולגבי גברים “נורמטיבים” המסוגלים לבצע תקיפה והתעללות.
ברמה החברתית, חוקים יכולים לקדם בניית מנגנונים להגנה ורווחה חזקה יותר לנשים ולניצולות ולשפר חוקים סביב המונח “הסכמה”. המשפט חייב וצריך להשפיע על יוזמות חינוכיות שבהן בתי ספר ותוכניות לימודים ילמדו סוגיות של שוויון מגדרי, בריונות, הסכמה וכבוד, תוך טיפוח שינוי תרבותי בנורמות והתנהגויות.
ברמה הפסיכולוגית, הכרה במתעללים כאחראיים למעשיהם, יכולה לטפח חוסן אצל נשים. כאשר קורבנות מקבלות תמיכה ותוקף, הן יכולות להפוך למודלים לחיקוי ולהשפיע על נשים נוספות להילחם ולדרוש צדק ולהליך הוגן בפני החוק.
מה שאנו למדים גם ממשפט פליקוט, הוא שאונס ואלימות נגד נשים הפכו לנפוצים מדי, בנאליים וטריוויאליים. כאשר האלימות מנורמלת, ואלימות מינית בפרט, היא עלולה להקהות את התפיסות שלנו לגבי אלימות בכלל, ולערער את היחס וגישת החברה לאלימות כולה.
מעבר למיעוט הנאשמים שנתפסים ונכלאים, החברה שלנו עדיין נאבקת למצוא דרכים להגן על נשים שלעתים קרובות הן חסרות הגנה בהוכחת הפגיעה בהן וניצולן, מחוסר ראיות חזקות. העובדה שכל כך מעט נשים מדווחות על מקרי אונס מעידה רבות על כישלון מערכת המשפט ועל תרבות אונס שמאפשרת זאת.
יתר על כן, יש להזכיר שמעבר לרלוונטיות הברורה עבור נשים, גם גברים צריכים להצטרף למאבק לצדק ולהיות חלק מהשיחה. משקיפים לאורך המשפט שאלו, “איפה כל אנשי המצפון שמגנים את ההתנהגות הזו אבל לא הופיעו כבעלי ברית כדי לתמוך בנשים שנפגעו מאלימות מינית?”

אוריינות גוף

טראומה מפגיעה מינית מאוחסנת בגוף. הגוף זוכר טראומה ויכול להתבטא ע”י ניתוק, חוסר תחושה, קושי להיות פגיע, חוסר אמון וצורך להיות בשליטה. כמחנכת הוליסטית לבריאות מינית ורבייתית ניתן להכיר ברמה נוספת של העצמה, שראויה ליותר תשומת לב: אוריינות גוף.
אוריינות גוף עוסק בדרכים שבהן אנו כנשים בונות ואוספות ידע על גופנו. הגוף מתקשר ומעביר ללא הרף מידע ותחושות מהחוויות שלנו, בין אם נזכרים במודע או לא. תהליך זה משפיע על הבריאות, הגוף, הנפש והרוח כאחת. אוריינות גוף יכולה ללמד אותנו כיצד להקשיב ולהבחין בשפת הגוף שלנו – כיצד הוא מתקשר לגבי המקצבים, השינויים והשיבושים הטבעיים שלנו. קריאת הגוף יכולה להאיר לנו מה נורמלי ומוכר, ומה לא. כאשר אנו לומדות להקשיב, לזהות ולהבין את הגוף-נפש, ולסמוך על עצמינו- זה אמור להפעיל אותנו כדי לקחת החלטות שיכולות לחזק את בריאותנו. כמו כן, האוריינות מאפשרת לנו ליצור בנק של כלים, שעוזר לנו לחיות באיזון טוב יותר עם הגוף. פיתוח אוריינות הגוף יכול לשפר את היכולת לקחת אחריות ולהשיג יותר שליטה על חיינו.

הלוואי ונקבל השראה מהאומץ והחזון של ג’יזל פליקוט, שסיפורה משמש כזרז בלתי נשכח לעשייה ושינוי חברתי. מי יתן וניסיונה יאפשר לנו להביא את קולנו מתוך אמת וצדק ולפעול למען תיקון עולם בריא ובטוח יותר לכל אדם באשר הוא.