מיכל שונברון, MPH
דצמבר 2024
*זרע שעומד להיכנס לביצית עם ראש אקרוזומלי מוכן לחדור לפלוצידה ולהפרות את הביצית מתוך ויקיפדיה
כל גוף נקבי נולד עם כל הזקיקים והביציות שהיא תצטרך במהלך החיים- בין 1-2 מיליון! במהלך 35-40 שנות יכולת/פוטנציאל הרבייה שלנו, בין 10-20 ביציות בשחלות מתעוררות ומתחילות להתפתח במהלך כל מחזור הוסת/הפוריות. בהשפעת הורמנון בשם אסטרוגן, ביציות אלו צומחות בתוך שקים מלאי נוזל הנקראים זקיקים, אך אחרי מרוץ מרתון בן ימים ספורים, רק ביצית אחת – מהזקיק המפותח ביותר – תוביל למעשה לאירוע המכונה “ביוץ” (במקרה של תאומים לא זהים, יכולות להיות שתי ביציות בשלות וכ”א תופרה ע”י תא זרע שונה). אירוע זה מתרחש בערך 400 פעמים במהלך חיינו! ומה הכי מרתק בסיפור? הביצית שלנו היא התא הגדול ביותר בגוף האדם. גודלה פי 20 מגודל של תא זרע!
בהתחשב בכך שמדובר באירוע שכיח ומרכזי כל כך, בחוויה החודשית שלנו כנשים, קשה להאמין שרק בשנת 2008 נראית תמונות של ביוץ (אנושי) לראשונה בהיסטוריה ובזמן אמת. נצפה שחרור של ביצית בשחלה בעזרת מצלמה, והיא בולטת החוצה מהשחלה. התמונות צולמו, במקרה, במהלך ניתוח שגרתי בבית חולים בבלגיה. אישה בת 45 עברה כריתת רחם בזמן שהרופאים הבינו שהיא מבייצת בו זמנית. הם הזמינו צוות צלמים עם ציוד מיוחד והאירוע שודר (בעיתונות) לעולם. רק בשנת 2008 למדו מדענים שהביוץ הוא לא בהכרח האירוע הרגעי והנפוץ בזמן של שנייה שהם חשבו שזהו. במקום זאת הם למדו שזה תהליך שלמעשה יכול לקחת עד רבע שעה! ניתן לראות את הסיפור והתמונות כאן ב- אתר של ה- BBC.
קפיצה קדימה, שש עשרה שנים מאוחר יותר, באוקטובר 2024, נהיה אפילו יותר קשה לתפוס שרק לאחרונה צולם וִידֵאוֹ של ביוץ, בשידור חי. התהליך נקלט בשידור חי על ידי חוקרים ממכון מקס פלנק בגרמניה. אך לפני שנתרגש עד הסוף, הסרטון לא מראה ביוץ אנושי אלא ביוץ של עכבר! (ההתקדמות נעה לאט…) זאת הפעם הראשונה שכל תהליך הביוץ נתפס מול מצלמה, בזמן אמת.
כשהאירוע התפתח, תחת מיקרוסקופ, החוקרים הצליחו לעקוב אחר שלושה שלבים נפרדים ולתאר אותם:
בשלב הראשון הם ראו כיצד הגדלים והצורות של הזקיקים המתרחבים ומשתנים. הצופים למדו שהפרשת חומצה היאלורונית חיונית לצמיחה זו ולהצלחת הביוץ. כאשר החוקרים ניסו להשפיע על תנאי גידול של הביציות וחסמו את ייצור החומצה ההיאלורונית, הזקיקים התרחבו הרבה פחות, והביוץ לא התרחש כלל.
בשלב השני, הצוות שם לב לאפיונים של הזקיק המוביל. נצפה דבר מדהים – תאי השריר החלק של הזקיק גרמו לזקיק להתכווץ. כאשר הצוות עיכב את התכווצות של תאי השריר הללו, הזקיקים לא הצליחו להתכווץ והביוץ לא התרחש.
בשלב השלישי, פני הזקיק התנפחו כלפי חוץ ובסופו של דבר נקרעו. יחד עם זאת, שוחרר נוזל מהזקיק, תאי הקומולוס, ולבסוף, הביצית עצמה. זה הביוץ!
לאחר הביוץ, הזקיק לשעבר (שיצר אסטרוגן בגוף האישה כדי להתכונן לביוץ) הופך לגוף/ מבנה חדש המכונה “גופיף צהוב” (“מהמונח “גוף צהוב” בלטינית), המייצר את ההורמון פרוגסטרון, שתפקידו להכין את הרחם להשתרשות העובר בהריון אפשרי. אם הביצית לא מופרית, או אם הביצית המופרית לא משתרשת ברחם, הגופיף הצהוב מפסיק לפעול בתוך השחלה, ותוך 10-14 ימים, רירית הרחם מתרוקנת ומתחיל דימום וסתי/מחזור חדש.
*התמונה הראשית במאמר מציגה רישומים עתיקים להריון מחוץ לרחם ואיור השחלה מאת ריינייר דה גראף, 1672.
כדי להבין איך הגענו למועד (כביכול) המודרני עלינו לחזור טיפה אחורה. במאה ה 17- גבר בשם אנטוני ואן לוונהוק נהיה מפורסם ובעל השפעה רבה כי גילה את המיקרוסקופ. הוא האמין שרק תאי הזרע קשורים להפרייה והריון. הוא בכלל פסל את האפשרות שהאישה תורמת משהו לתהליך התעברות! ועד לפני פחות מארבעים שנה, טקסטים רפואיים ומדעיים המשיכו לתאר את המפגש בין זרע וביצית כסיפור צבאי: הזרע הפעיל, הגדול והחזק הוא זה שמפרה את הביצית. ותפקיד הביצית – לחכות בשקט ובפסיביות עד שזרע חלומותיה יגיע על הסוס הלבן. בעשורים אחרונים ההבנה המסורתית הזאת התהפכה על ראשה והיום ידוע שלביצית יש תפקידים משמעותיים לקראת המפגש ביניהם. תאי קורונה סביב לביצית אף בוחרים איזה זרע ייקלט ..
כנראה, נצטרך לחכות עוד זמן מה, עד שנזכה לראות ביוץ אנושי בזמן אמת. כעת החוקרים יכולים להתחיל לעבוד כדי לראות כיצד תהליך זה (ביוץ של עכבר) משתווה לביוץ אנושי. כפי שהעלתה רייצ’ל א’ גרוס בספרה פורץ דרך (2022) את השאלה האבסורדית “מדוע אנחנו יודעים יותר על מאדים (כוכב הלכת) מאשר על פות האישה/בת אדם בימינו אנו?” . (הספר סוקר את הגוף הנשי במהלך ההיסטוריה בראי המדע והרפואה).
עלינו לקוות שיקח פחות משש עשרה שנה קדימה, כדי להפחית את המסתורין על איבריהן החיוניים ואירועי הרבייה של הנשים. בטוח שמחקר וצפייה מעמיקה בביוץ האנושי יהפוך מתישהו, למוכר ונפוץ, דבר שיחזיר את היראה ואת הכבוד אל המין הנשי. הלוואי שהתקדמות בהבנת הביוץ האנושי יוביל גם לחידושים בטיפולי פוריות בעתיד.
מקורות
תובנות חדשות על תהליך הביוץ בשחלה האנושית, 2024 (אנגלית)
וגינה אובסקורה, רייצ’ל גרוס, 2022 (אנגלית)
Scott Pitnick et al, Post-ejaculatory modifications to sperm (PEMS), 2020
תהליכי שינוי בתפקיד הזרע לאחר שפיכה (אנגלית), 2020
אמילי מרטין (ויקיפדיה)