בעודנו מסכמות את חודש ההיסטוריה הנשית וחודש המודעות לאנדומטריוזיס, זהו זמן טוב להתייחס לאמונה מתמשכת, נפוצה ומוטעית לגבי כאבי מחזור. בין אם את מקבלת מחזור ובין אם לא, התרבות הפופולרית והרפואית ממשיכות להנציח את המסר שמחזורים אמורים לכאוב. אנחנו מצופות לסבול בשקט ולהסתפק במשככי כאבים ללא מרשם כמו אדוויל, נורופן או איבופרופן בעת הצורך. אם המחזור הוא חלק בלתי נפרד מהיותנו נשים, אז כך גם כאבי מחזור. איך בעצם הגענו לכאן?
לאורך ההיסטוריה האנושית, הורגלנו לחשוב שלהיות אישה פירושו לסבול. הורגלנו להאמין שגופן של נשים חווה כאב באופן טבעי במהלך המחזור, בקיום יחסי מין ובלידה. אמונה זו שירשה את הרעיון שנשים הן המין החלש והנחות, ונשים אמורות לחוות כאב כי זה חלק מהטבע שלהן. מדוע קיבלנו בצורה עיוורת את הרעיון הזה במקום לערער עליו?
לצד הסטיגמה נמצאת המורשת ההיסטורית של האופן שבו הגוף והמחזור של נשים נתפס כעניין פתולוגי במקום כנורמלי. ביוון העתיקה נהגו לחשוב שבעיות גוף של נשים מקורן בהיסטריה, שהיא השם היווני לרחם, בעוד שהגוף הגברי נהנה מהערצה ונתפס כאתלטי, יפה, מושלם ואירוטי.
בעולם של היום, מסרים מסחריים עשויים לסגוד לגוף הנשי בשל יופיו, אך ההורמונים הנשיים עדיין נתפסים כגורם מערער שמוביל לדיכאון, חרדה, אי פוריות ואי תפקוד מיני.
דימוי גוף ירוד ותפיסת המחזור כמטרד יוצרים שילוב רעיל שפוגע ומפלה את כל מי שמקבלת מחזור. בעוד שבושה סביב נושא המחזור עשוי להיות בולט יותר במקומות כמו אפריקה, הודו והמזרח התיכון, גישות מיזוגניות לגבי המחזור בכללותו ממשיכים לקבוע את הטון גם במדינות מערביות ו”מפותחות”.
התרבות שלנו רואה את המחזור כטאבו – דבר שלילי, מביך, פרטי, וסטיגמטי, או מטרד במקרה הטוב. משמעות הדבר היא שנערות צעירות, אמהותיהן, ונשים באופן כללי, אינן ששות לדבר על חוויות המחזור שלהן, גם כאשר הן מתמודדות עם כאב ומוגבלות. אנחנו לומדות מגיל צעיר להסתיר את המחזור, התחבושות והטמפונים, להתעלם מהכאבים ולהמשיך לשדר עסקים כרגיל.
אולם כאשר אנו מנרמלות את כאבי המחזור אנחנו בעצם מפנימות מסר נוסף, שהגוף שלנו בעייתי ופגום. מה הפלא שכל כך הרבה בנות ונשים מפתחות דימוי גוף ירוד וחוסר הערכה עצמית סביב גופן ומיניותן?
בורות לגבי גופן של נשים ממשיכה לפשוט בתרבות שלנו. קחו לדוגמא את ההתפתחות המוקדמת של הגניקולוגיה אמריקאית, שהתבססה על ניסויים רפואיים בנשים שחורות ללא הרדמה, משום שהאמינו שהן רגישות פחות לכאב מנשים לבנות. גישה זו עדיין נפוצה היום, שכן רוב הרופאים הלבנים ממשיכים להמעיט ברמות הכאב שחווים אנשים “צבעוניים”.
הווסת והמנופאוזה, שני קצוות של הספקטרום הביולוגי, נראים ברפואה המערבית דרך עדשה של מחלה פוטנציאלית ולא אחת של בריאות ותפקוד תקין. שני המעברים ההורמונליים הללו נראים באור שלילי.
המודל הרפואי הרווח מפרק את הגוף למערכות נפרדות ובדרך כלל לא מזהה את הקשר בין גוף לנפש. הוא נוטה להניח שבעיות כאב שחוות נשים נטועות ברגשות, בפסיכולוגיה, או ב”ראש שלהן”.
במשך עשרות שנים, התסמינים והתלונות של נשים על כאבי מחזור, אגן, חזה ולב זכו לדחיה והתעלמות, ולעתים קרובות נתפסו כתוצאה של מתח רגשי בעוד שתסמינים ותלונות של גברים מובילים בדרך כלל להפניה מיידית לבדיקות אבחון.
כשמדובר בכאבי מחזור, המכונים בעגה הרפואית “דיסמנוריאה”, סימפטום גנרי זה הופך לעתים קרובות לטריוויאלי ונדחה על הסף כ”לא רפואי” ולא דחוף על ידי רוב הגינקולוגים.
כמה מאיתנו שמעו מרופא את המילים “בדקתי אותך והכל בסדר”, כאשר הכוונה האמיתית שהשתיקה יפה לה היא “בדקתי אותך ואני לא יודע מה לא בסדר איתך”.
מנקודת המבט של הרופא והתרבות המערבית בכלל, כאבי מחזור הם בעיקר מטרד אישי וחברתי שניתן לטפל בו בקלות באמצעות משככי כאבים אנטי דלקתיים או באמצעות הורמונים למניעת הריון. אם המחזור שלך ממש כואב, לרופאים אין בעיה להמליץ על שימוש מתמשך באמצעי מניעה שמבטל כליל את המחזור החודשי. בהיעדר טיפול הולם לשורש הבעיה, שימוש במשככי כאבים והורמונים כדי להקל על בעיות ווסת הופך לברירת מחדל שאינה שונה מהבחירה בקנאביס, טבק, או אלכוהול.
כאשר השכלתם של גניקולוגים מתבוננת על תהליכים הורמונליים נורמטיביים כעל פתולוגיה, הם מפספסים את העובדה שמחזור תקין, כולל ביוץ והורמוני רבייה מאוזנים הם למעשה הכרחיים לבריאותה של אישה.
נדרש עוד מחקר רב בתחום בריאות האישה והמחזור. המקור הטוב ביותר בנושא זה כיום הוא הספר של לארה ברידן המדריך לתיקון המחזור. האזינו לפודקאסט האחרון שלה על כאב ואנדומטריוזיס.
ככל שאנו מקשיבות יותר לגופנו, אנחנו לומדות שכאב איננו אלא דרך של הגוף לתקשר לנו שמשהו לא בסדר.
גישות טבעיות כמו נטורופתיה, דיקור, צמחי מרפא, איורוודה, שינויים בתזונה ואורח חיים, תוספי תזונה ועיסוי רחם, צוברות פופולריות בשל יעילותן, אך למרות שניתן לקבל טיפול טבעי מסובסד דרך קופות החולים, לרוב הן אינן מוכרות על ידי הרפואה הקונבנציונלית.
פרוסטגלנדינים המופרשים ברחם מעודדים את רירית הרחם להתכווץ ולהתרוקן והם נחשבים לגורם העיקרי לכאבי מחזור. הדבר הראשון שיש לעשות כדי להפחית את הכאבים הוא להימנע לחלוטין ממוצרי חלב פרה ולהפחית קפאין, מלח, שמן ואלכוהול. בנוסף:
לא משנה באיזה טיפול תבחרי, על מנת להגיע לתוצאות, יש להתמיד בטיפול לפחות כחודשיים-שלושה.
אנדומטריוזיס היא הפרעה דלקתית שבה רקמת רירית הרחם צומחת מחוץ לרחם באזור האגן. בדרך כלל היא מתבטאת במחזורים כואבים מאוד וכאבי אגן כרוניים, אך היא עלולה לגרום גם לבעיות בשלפוחית השתן, בעיות בטן ועיכול, בחילות, אי פוריות וכאבים בזמן מגע מיני.
כ-10-15% מהנשים בגיל הפוריות סובלות מאנדומטריוזיס, אך האבחון של מחלה זו אורך עשר שנים בממוצע! זה אמור להיות הסימן המובהק ביותר לכך שבכל הנוגע לבריאות נשים, הידע והחינוך הרפואי הקונבנציונלי לוקה בחסר.
עבור רופאים ורופאות, כאבי אגן משביתים הם רק גרסה קיצונית יותר על הספקטרום של כאבי מחזור. היעדר מחקר וידע על הגורמים לאנדומטריוזיס הם רק דוגמה נוספת לכך שכאבי מחזור אינם נלקחים ברצינות.
סיבה שכיחה נוספת לכאבי מחזור ואגן היא שרירנים לא סרטניים ברחם ובסביבתו הגורמים לדימומים כבדים, אנמיה, כאבים בזמן יחסי מין, דלקות בדרכי השתן, הפלות ועקרות. ניתן לאבחן אותם בקלות וכמטופלות, עלינו לעמוד על זכויותנו ולוודא שאנו מקבלות את האבחון והטיפול המגיע לנו.
השאלה המתבקשת היא מדוע אנו, כנשים, משפחות וחברה, מסכימות לנרמל את כאבי המחזור?
יש הרבה שביכולתנו לעשות כדי לשנות את הפרדיגמה ולשפר את המודעות לבריאות, האבחון והטיפול בכאבי נשים:
מחפשת מתנה מיוחדת ובלתי נשכחת לאחות, חברה, או קרובת משפחה? בואי לכאן
מיכל שונברון מוסמכת ע"י
איגוד המנחות העולמי לשיטת המודעות לפוריות
המידע המוצג באתר הוא חינוכי בלבד ואינו מיועד להחליף ייעוץ רפואי של רופא מוסמך או איש מקצוע אחר בתחום הבריאות. מטעמי נוחות ומטבע הדברים, המידע באתר מנוסח בלשון נקבה, אך מתייחס לכל מי שנולדה עם רחם ושחלות, גם אלו שאינן מזוהות מגדרית כנשים.
צרי קשר
