נשים מספרות

מיכל יקרה ,

אני רוצה להודות לך על השיעור אמש.  ההשקעה והנתינה שלך לנושא כל כך מדהימה בעיניי.

אתמול ככה לפני שנרדמתי חשבתי על כל הערב שהיה כמה מושקע בחכמה, בסבלנות ברכות לנושא כזה עדין ונסתר לגלות נשיות כזאת עוצמתית ומלאת חיים, באמת מה רבו מעשיך השם.

מפגש בנות מכל רחבי הארץ כל כך שונות ומכל מיני סגנונות וגילאים ועם נושא משותף כל כך עוצמתי ומדהים. תודה יקרה על ההכוונה למקומות טהורים המדויקים לכל אחת ואחת . תודה על ההזדמנות ללמוד אצלך, ממך ומחכמתך.

סיגל, ר”ג

היי מיכל
המפגש אתמול היה מעניין, מעשיר, מרחיב אופקים ומעצים ואני חושבת שכל אישה צריכה לעבור את הסדנה המדהימה שלך ללא קשר לבחירת אמצעי מניעה.
זה פשוט ידע שצריך להיות בגדר חובה
גאות, 29, סביון

מיכל יקרה,
תודה רבה על המיפגש המרגש והמלמד! נהניתי מכל רגע ובעיקר שמחתי והתרגשתי מאד לפגוש עוד נשים שמבשרות גאולה!
ההתנסות מרתקת בכל בוקר מחדש, בזכות האופן החי שבו את מעבירה את הדברים ואפילו שאת כבר 25 שנים בתחום את עדיין מתרגשת כמו בפעם הראשונה, זה עובר יחד עם החומר ונכנס ישר ללב! תודה!!

איילה א., 35, שובה

מיכל היקרה,

אין לי מילים לתאר את ההרגשה שיצאתי ממנה אתמול אחרי הסדנא שלך. פתחת לי עולם שלם שאני מתביישת לומר שלא הכרתי בכלל. עולם מרתק, מעניין וחשוב!

אני רוצה קודם כל להגיד תודה מעומק הלב על הגישה שלך אלינו והחמימות שלך. על האווירה הנוחה שיצרת בקבוצה בעיקר כשמדובר בנושא שלא תמיד קל לדבר עליו בפתיחות. לי באופן אישי הזכרת את אמא שלי ביכולת לדבר על הדברים האלה בפתיחות וברגישות.

היה לי מאוד נעים להיות בהדרכה שלך, הסברת עם כל כך הרבה תשוקה לנושא ורואים שאת נהנת להגיע לסדנאות האלה ולפגוש נשים חדשות כל פעם.

אני מברכת על הפעילות שאת עושה ומקווה ומאחלת שעוד ועוד נשים יגיעו לסדנאות האלה וייחשפו לנושא.

שוב המון תודה, נתראה עוד חודש!

לימור ב., 27, ת”א, ינואר 2015

מיכל שלום
אני כעת שעתיים אחרי המפגש שלנו.
המפגשים איתך היו לי מאוד מאוד מאוד משמעותיים אני לא יכולה לתאר לך עד כמה.
אני בת 37 שנים תמימות והרבה מאוד מהמידע שהבאת איתך כלל לא ידעתי.
אני אפילו קצת מתביישת בכך שלא ידעתי. אבל זו החברה בה גדלתי ואפילו לא ידעתי לשאול את השאלות כדי שאבין את המחזוריות של גופי
וזה פלא. פלא גדול. חזרתי ביתה והדבר הראשון שעשיתי זה להשתמש במכשיר הברווז שהבאת לנו זה פלא. ראיתי הכל. את כל מה שדיברנו, את צוואר הרחב, את הפתח שממנו יוצא דם אדום נקי ומקסים וזה היה כל כך מרגש.
אז… בינתיים שולחת תודה גדולה
אורית, ירושלים

מיכל יקרה,
ראשית אני רוצה להודות לך על הנדיבות שבה את חולקת את הידע העצום והחומר הרב המצוי בידך. זה לא מובן מאליו.
המפגש ביום שישי היה מלמד, מעשיר, מהנה, מעצים ומרגש עבורי עד מאוד.
הסדנה איתך ובהנחייתך זו המתנה הכי יקרה שיכולתי להעניק לעצמי בתקופה האחרונה.
כל כך שמחה שזה יצא לפועל. ובינתיים, התחלתי למדוד, לעקוב, לזהות, לתאר ולסמן בטבלה.
מאיה ש., בת 36 מתל אביב

אני מודה לך על התהליך החשוב הזה שאני עוברת. אני מרגישה שהגוף שלי שמח מהיותי מבינה אותו יותר.
זה כאילו שאני רואה את עצמי יותר טוב. זה מחזק את הביטחון שלי בעצמי ומחדד לי יותר את המשמעות של אחריות.
תודה לך על המסירות שלך לדרך של מודעות והעצמה נשית ושל ריפוי הרחם שלנו.
מלאיה, ירושלים

היי מיכל,
קודם כל רציתי להגיד לך תודה על המפגש מאיר העיניים והמאוד מעניין שהיה לנו באותו יום שישי.

יצאתי מהמפגש אחוזת התרגשות מהמידע שקיבלתי ומלאת סקרנות לחקור את גופי ונשיותי (סקרנות שכבר הרבה זמן לא היתה לי). ואכן אני עוקבת בעקביות אחר כל הסימנים, נרגשת מאוד להיות נוכחת הפעם בכל שלב ושלב של המחזוריות, בעבר הייתי עדה לכל ההתרחשויות אבל אי אפשר לומר שהיתי ממש נוכחת או מודעת למה שהתרחש.
אני רוצה להגיש לך שזה פשוט עבודת קודש מה שאת עושה ואני מקווה שתגיעי לכמה שיותר נשים בעולם.
שמחתי מאוד לראות את המייל ממך ולקבל את כל החומר ששלחת לנו.כבר הספקתי לראות את הסרט המקסים “הירח בתוכנו” ואת הסרט “לידה אורגזמית”.

אשמח מאוד לקרוא ולצפות בעוד חומר אם יש לך בנושא, מאוד מרתק אותי ומושך אותי כל העולם הזה שנתגלה בפני לאט לאט, מאז שהפסקתי ליטול גלולות. בהחלט אני רואה בזה מסע לגילוי הנשיות והעוצמה שטמונה בנו, משהו שתמיד הרגשתי חסך ממנו.

סיון, ראשון לציון

הי מיכל,

רציתי להודות לך על הסדנא המרתקת! אני מרגישה שלמדתי הרבה ושיש לי עוד המון מה ללמוד בנושא. כיף לראות את ההתלהבות שלך ולקבל את החומר בצורה מעניינת שלא משעממת אפילו לרגע.

אני כבר מתחילה להרגיש שינוי ביחס שלי לכל ההתרחשויות אצלי בגוף, וסקרנות להמשיך ולחקור את מה שקורה שם… בינתיים אני ממליצה בחום לחברותיי להגיע כי נראה לי שזה באמת מידע בסיסי שכל אחת צריכה לדעת 🙂
שבוע נעים,

גילי, ת”א

כשעשינו סבב היכרות בסדנה אצל מיכל וסיפרתי שאני דתייה, רווקה (ללא בן זוג בינתיים)- ואני רוצה ללמוד על עצמי, על גופי ולהכין את עצמי לקראת זוגיות וחתונה בע”ה, התגובות היו מפרגנות, בעיקר מהנשים הדתיות הנשואות שישבו בחדר שאמרו לי כי אני עושה עם עצמי חסד גדול בכך שאני נחשפת לנושא עוד בטרם עליי ליישמו, נכנסת לעניינים בלי הלחץ שלפני החתונה, לומדת ונחשפת על אותו עניין שממעיטים לדבר עליו.

יותר משנה חלפה מהרגע בו שמעתי על השיטה הטבעית ועד שהחלטתי ללכת לסדנה. על השיטה שמעתי בעקבות אתר אינטרנט אותו גיליתי עם צעדיי הראשונים בטבעונות- אך מה שעבר לי בראש היה- טוב, אני ללא בן זוג כרגע, אולי לקראת חתונה אחשף לעניין. אבל הבנתי- שהנושא מטריד אותי- הפחד הזה, שאני יודעת שלעולם לא ארצה לקחת גלולות- לקחת הורמונים, זה נוגד את כל העקרונות הבריאותיים על פיהם אני נוהגת, אבל מה האלטרנטיבה? האם יש בכלל? והאם את הכל אצטרך לגלות רק אחרי שאמצא את בחיר ליבי ואודיע שאיתו אני מתחתנת?

לאחר ‘צירופי מקרים’ (או סיעתא דשמייא שכיוונה אותי בדרכי) בהם הנושא עלה עם חברות לפני חתונה עימן שוחחתי, ועם חברה שהולכת על פי השיטה- החלטתי לאזור אומץ (כן, זה דרש ממני אומץ) ולהירשם לסדנה.

בסדנה עצמה ויום אחריה- הייתי כולי נפעמת, מתרגשת- מהגילויים, מהידע הזה- המחזוריות המדהימה המתרחשת בתוכי כל חודש- שהמרכז שלה איננו הוסת כפי שהיה נדמה תמיד מפני שהיא דורשת התעסקות- אלא הפוטנציאל המדהים לפריון הטמון בביוץ, זיהוי ההפרשות שתמיד היו נראות מציקות ודוחות ופתאום הן מקבלות משמעות של גילוי, למדתי את שפת הסימנים של הגוף. ההתרגשות המשיכה במהלך כל החודש- התחושה שאני מגלה כל יום את עצמי מחדש.

הסדנה פתחה בי חיבור לעצמי שלא הכרתי קודם, חיבור הנוסך ביטחון- בי, בגופי, בהיותי אישה ובסודות המדהימים שטמן הבורא בנשיותי. האפשרות לדבר על נושא כל כך לא מדובר, התרה של אותו פחד- הנובע מחוסר ידיעה.

בימים אלו, כשמזדמנת הסיטואציה והאווירה המתאימה- אני מספרת לחברותיי הנשואות ואלו שעדיין לא- על החוויה הזו של הגילוי, וממליצה מכל הלב- לדעת ולהכיר את השיטה- שהיא הרבה מעבר לזיהוי של ימים כאלה או אחרים, היא מספרת סיפור שלם- את הסיפור שלך.
ג.ח   ירושלים

מיכל
תודה על המפגש. היה טוב מאוד. מרגישה שכמה “אסימונים” נפלו – מרגישה טוב עם הגוף שלי.
באמת מדהים איך אנחנו חיים במשך שנים עם ידע ואמונות מסוימות ויום אחד מגלים שיש חכמה מסוימת שרק עכשיו התחברנו אליה. באמת שהטבעיות והגאוניות של הגוף מדהימים.
להתראות, 

דורית מ.

“לגבי הקורס – חבל מאד שאין יותר מודעות בציבור לאפשרות הטבעית. יותר מדי נשים (לטעמי) הולכות  ישר לפתרון הקל שהוא גלולות. שגורמות לכל מיני תופעות לוואי מיותרות…” 

חגית ב.

“חשוב לי להגיד,לסיכום, שהסדנה היתה חוויה משמעותי מאוד עבורי. אני חושבת שזה חובה ממש עבור כל אישה לעבור ולהבין, ואני ממליצה על זה לכל הבנות שאני מכירה. ממש. אני מאוד מחכה להגיע לשלב שאני בטוחה ב”תקינות” של הגוף שלי ובשיטה. דבר אחרון,

רציתי להודות לך, מיכל, על ההקדשה שלך לקורס ואליי. זה היה מדהים לראות כמה את אוהבת את מה שאת עושה ומאמינה בו. כבר כמעט אין אנשים כאלה בעולם… חשוב לי גם שתדעי שהקורס מאוד השפיע  עליי אישית ואני חושבת שני רוצה לעסוק בחיי בתחום שמנסה להבין את הטבע שלנו. איך  נולדנו  לפני כל הדברים שהחברה יצרה ושיבשה. זה תמיד היה קיים בי, אבל ההכרות איתך חיזקה את זה, וגם על זה אני מודה לך.”  

אבישג, ירושלים

“..המפגש איתך ועם השיטה הפך את עולמי כאישה הביא אותי למודעות ואהבה חדשה לנשיות שלי ועל  כך אני מודה לך מאוד….
עם זאת התרגשתי מאוד כשהרגשתי פיזית באופן חזק ומרגש את הביוץ האחרון … זו היתה ההוכחה שלי שאני מחוברת ויודעת מה עובר בי. בשבילי זה הרבה. אני מפיצה את השיטה והמידע וממליצה לכל מי שאני קרובה אליה  שוב תודה, וימים יפים”   ר.

” תודה רבה לך אני מרגישה שינוי גדול שמתחיל בחיי ואני שמחה שאת עוזרת לי לצבוע עוד חלק בחיי  בצבע חדש. נעמה לי מאוד הסדנא וגם הוסיפה לי חוכמה וידע על דברים שחשוב לי לדעת אותם. עשית לי חשק לעוד !!!”  עידית

 “תודה, מיכל, היה מרתק ואני ממליצה על השיטה לכל אישה שאני משוחחת איתה…”
דניאל 

אני רוצה להודות לך על החוויה המדהימה, יצאתי עם הסדנא עם תחושה של לידה מחדש.
אני מרגישה שגילתי דברים כל כך בסיסיים על גופי ושפתחת בפניי חלון לעולם קסום.
את מתנה גדולה לכולנו, מחכה כבר לפגישתנו הבאה,
ר. (הרדוף)

שלום מיכל,
לא יודעת אם את זוכרת אותי, הייתי אצלך בשני מפגשים קיץ שעבר. רציתי לעדכן אותך מה קורה איתי מאז. המשכתי בבדיקות הרבה זמן כשראיתי שבאופן כללי אין שינוי והערכתי שכשהיה משהו מיוחד, אשים לב. עברו עוד כמעט תשעה חדשים של הנקה בלי שינוי כשהחלטתי להפסיק להניק בלילה. י . התינוק שלי, כבר היה בן שנה ושלושה חדשים (הכי הרבה שלי בהנקה!). בשלב הזה כבר לא הפריע לי להכנס להריון. מה שקרה אח”כ היה מדהים מבחינתי. תוך שבועיים, בדיוק לפי כל הכללים, היה לי ביוץ. ידעתי בדיוק לתת שם לתהליכים שקרו בזכות הלימוד אצלך. נכון שגם בפעמים קודמות שמתי לב לריח ולהפרשות אבל עכשיו ידעתי בפרוש מה זה אומר. תודה.
אני בהריון כבר בסוף חדש חמישי ומקווה בהזדמנות להגיע אליך ל מפגש רענון.
חודש טוב
מיכאלה

“שלום, שמי עומר. התחלתי ללמוד את הסדנא של שמ”פ לפני חודש וחצי והחלטתי לספר את הסיפור שלי כדי שעוד נשים ישמעו ויבינו כמה זה רציני..

אני בת 24, ובחיים לא הייתי מהאנשים שמודעים לעצמם פיזית. לא חיברתי אף פעם בין מה שאכלתי ובין מה שיצא, לא הבנתי למה צץ לי חצ’קון או ממה נובע כאב פתאומי ביד. לא ידעתי לנתח אחורה או לחשוב מה היה..

את גלולת “מליאן” התחלתי לקחת בגיל 17. לא הייתה לי בעיה להתמיד והיה לי מאוד נוח פשוט לקחת אותן ללא דאגות. בגיל 21 השתחררתי מהצבא והתחלתי עבודה אינטנסיבית מאוד מסביב לשעון. היו לי המון כאבי ראש והגעתי למצב שאני לוקחת לפחות 2 כדורים נגד כאבים כמעט כל יום. במאי של אותה שנה עשיתי תאונת דרכים מסיבה לא ברורה. הראש פשוט לא היה בכביש, נתק מוחלט. לא קרה לי או לסביבה שלי שום דבר, בעיקר נזק לרכב. אושפזתי לכמה ימים כי רצו לבדוק מה גרם לקצר במוח ויצאתי ללא תשובות אחרי שעשיתי את כל הבדיקות היקרות ביותר של המוח והלב. אמרתי שוב ושוב שיש לי הרבה כאבי ראש אבל אמרו שזה כנראה מהלחץ של העבודה. גם לגניקולוגית שלחו אותי והיא בכלל לא הבינה מה אני רוצה, למה בזבזתי את זמנה ולמה שזו תהיה בעיה בגלולות. אז המשכתי כרגיל.. והורדתי לחץ. אבל בחיים לא תמיד אפשר לשלוט בלחץ וברגעים בהם הוא נוכח. אז כל פעם שהיה לחץ ומתח או עומס בחיים, חזרו המיגרנות. עד השנה. עד שנמאס לי.. התחלתי לשמוע על המון נשים שמפסיקות עם הגלולות. החלטתי גם אני לעשות את הצעד ובעלי מאוד תמך. התחלתי ללמוד את הסדנא ובמקביל הפסקתי עם הגלולות. שבע שנים לקחתי גלולות באופן רציף, כאשר שלוש שנים מתוכם הם גבו ממני מחיר בריאותי ותפקודי כבד מאוד. היום אני מבינה שמיגרנות זה סימן לקרישיות יתר בדם ושקרישיות יתר בדם הינו סיכון רציני של הגלולות (גם אם לא נפוץ ביותר). אני מבינה היום שיש לי המון מזל, אני מתרגלת את השיטה ואני מאושרת. אני מרגישה את עצמי אישה ואני מאושרת על כל חצ’קון שיוצא וכל גילוי של הגוף שלי שאני מבינה ומפנימה. אני פחות עייפה, פחות אדישה ופחות עצובה. אני אישה. אני מקיימת יחסים עם הבנה, עם חיבור, עם הרבה פחות הסחות דעת. אני נוכחת, אני רוצה את זה, ואני שלמה עם זה. כיום אני מצליחה לדבר על זה בפתיחות, ללא בושה, בענווה, ברצינות, וגם בקלילות רבה יותר. יש לי ביטחון – וזו מתנה ענקית שקיבלתי.”

——————————-

מסע לחיבור בין גוף רוח ונפש

אני שולחת מכתב זה בכדי לעזור לכל הנשים שמבקשות עזרה. שלום לכולם שמי ויויאן אני היום בת 38 נשואה ואם לארבעה ילדים מדהימים. אני גרה עם משפחתי ביישוב קטן ומיוחד הממוקם בגליל התחתון. בחרתי לכתוב את הסיפור שלי בשביל לעזור ולעודד כל אישה וכדי אולי לחסוך לחלקכן קושי ותסכול.

הסיפור הנשי שלי מתחיל בגיל עשר כאשר קיבלתי את המחזור בפעם הראשונה ואפילו הייתי בביקור בארץ כאשר זה קרה. מהרגע הראשון סבלתי מכאבי מחזור, ובנוסף המחזור היה קרוב ל 10 ימים ובמחזוריות של 24 יום. אני גדלתי בלי באמת להבין מה זה אומר, אמא שלי בחרה לקחת אותי לרופא נשים ופשוט מגיל 14 התחלתי לקחת גלולות ולא מספיק שנתנו לי הורמונים בחרו לתת לי דיאנה 35 שבזמנו הייתה נחשבת לגלולה הכי חזקה. וכך סידרו לי את אורך המחזור אבל כמובן שהכאבים לא נעלמו אלא רק החריפו. יום של קבלת מחזור היה בשבילי לשכב במיטה ולהתפלל שהיום יגמר כמה שיותר מהר. המשכתי לקחת גלולות של כדורים עד גיל 25 ובמשך הזמן הזה החליפו לי פעמיים את הגלולות בגלל כאבי ראש מטורפים. להמשך…

הי מיכל,
בשמחה רבה אני מודיעה שאני בהריון! על הסיבוב הראשון.
נחמד לדעת שהשיטה עובדת היטב גם כאשר לא מבינים אותה עד הסוף…
נכנסתי להריון בדיוק לפי התכנון ובגלל שהתעקשתי פעם אחת ויחידה (וראשונה) על מדידת חום
יכולתי לדעת בוודאות שאני בהריון עוד לפני שבדקתי עם הערכה של הסופר פארם.
תומר, בן הזוג שלי, לא השתכנע עד שהוא ראה את התוצאה של הערכה ה”מדעית” אבל הספקנות שלו היא הבעיה שלו…
בקיצור, כנראה שלא תשמעי ממני בזמן הקרוב
מאחלת לך המשך פעילות מהנה מאוד ומודה לך על התמיכה,
יערה

מיכל שלום
הרבה התרחש מהמפגש האחרון- אני אמא! כן נכנסתי להריון מהר מאוד למרות שנים של גלולות. כיום אני מניקה, טרם קיבלתי מחזור (5 חודשים מהלידה).
כבר הרבה זמן אני מתכננת לכתוב לך מכתב שמתאר כמה המפגש איתך שינה אצלי ובחיי משהו מהותי- הלימוד איתך וממך היה הרבה מעבר ללימוד “שיטה” והיווה עבורי נקודת מפנה בתפיסה שלי את גופי, נשיותי וכוחי כאישה. מסע שהתחיל מטלפון איתך (עוד לפני שנרשמתי לסדנא) שנתת לי אומץ להוציא מחיי משהו שהזיק לי כל כך (הגלולות), המשיך בלימוד רזי גופי ופוריותי באופן קליל, בגובה העיניים – כפי שאשה תמיד צריכה לדבר לרעותה, וסיומו של המסע (לא בדיוק סיום מסע אולי יותר סיום פרק בתוך המסע) בלידה טבעית לחלוטין, ללא שום התערבות, ללא אפידורל אלא רק בנשימות ובאמונה בכוחו ובתבונתו של גופי להדריך אותי ואת התינוקת שלי ביציאתה לעולם. ואכן היתה לידה מדהימה ומעצימה. תודה על הכל.

נועה

לפני שנה, החלטתי להפסיק את הגלולות ולנסות להיכנס להריון. לצערי, זה לא קרה “במהירות הבזק”, ואחרי כמה חודשים טובים, לפני הפנייה לרפואה הקונבנציונאלית, החלטתי לנסות את ‘השיטה הטבעית’ במטרה להכיר את הגוף שלי יותר טוב ולהבין מה קורה לו…אחרי המפגש הראשון אצל מיכל הגעתי הביתה מצוידת עם דפים, מד חום ומידע רב שאמור היה לסייע לי להבין מתי הימים הפוריים שלי ואיך נראה הביוץ.
בגלל הרצון לזהות את סימני הפוריות, לא קיימנו יחסים כלל סביב ימי הביוץ, זאת למעט יום אחד שבו לפי כל הסימנים שלמדתי היה נראה היום הפורה ביותר.
מסתבר שכמו שאומרים באמת מספיק פעם אחת…אני עדיין מתקשה להאמין, אך בסוף אותו חודש קרה הדבר המיוחל – הוסת לא הגיע ואני בהריון!

לסיכום, השיטה הטבעית החזירה לי את האמונה והפליאה מהגוף שלי, ואני מתכוונת להמשיך ולדבוק בה בהמשך. לכל המתלבטות, בגלל רצון להיכנס להריון או להימנע ממנו, אני ממליצה בחום – הגוף שלנו מדהים וההכרות איתו מעצימה ומרגשת. למיכל –אלפי תודות על מתן הידע והליווי.

דפנה, בת 30, ת”א

מאז שנישאתי הייתי בטוחה שיהיו לי שלושה ילדים.
שני ההריונות הראשונים שלי באו בקלות רבה, רבה מאד. היה לי ברור שזכיתי במתנה גדולה, ובכל זאת הייתה לי תחושה שככה זה אצלי, הריון שבא בטבעיות וללא קשיים מיוחדים.
כאשר רציתי להביא לעולם ילד שלישי, בגיל 38, החלו קשיים רבים. מן הסתם קשיים שקשורים בגיל, ויתכן בגורמים נוספים. אינני יודעת. היה לי קשה להיכנס להריון וכאשר נכנסתי סוף סוף להריון, הסתבר לי בשבוע השישי שלעובר אין דופק. ההיריון הסתכם בגרידה. הייתה לי אכזבה קשה, אך גם אמונה חזקה שזו תקלה שעד מהרה תבוא על פתרונה.
ההיריון הבא אחריו לא איחר לבוא, אולם שוב, העובר לא התפתח, ובשבוע השביעי הייתה לי הפלה טבעית. לאחר בדיקות רבות וכאבי לב רבים, לאחר כשנה, נכנסתי שוב להריון. מלכתחילה ההיריון לא התפתח היטב, בשבוע השמיני עברתי שוב הפלה טבעית.
לאחר התייעצויות ולבטים פניתי ליחידת הפריה חוץ גופית. התחלתי בתהליך הקונבנציונאלי של נטילת הורמונים, על מנת ליצר כמות רבה של ביציות. ההורמונים פשוט לא פעלו עלי. הגוף שלי לא הגיב לטיפול ההורמונאלי, והמלצת הרופא, שהתבררה כנכונה מאד, הייתה להסתמך על ביוץ טבעי, לשאוב ביצית אחת ולהפרותה מחוץ לרחם.
בשלב זה, פניתי למיכל. חשוב להגיד שהייתי נתונה בסערת רגשות, בלבול, נעה בין תקווה לייאוש.
סירבתי להאמין שלא אזכה בעוד ילד.
מיכל עשתה לי סדר בחשיבה, פתחה לי כיווני מחשבה חדשים, בעיקר בכיוון של טיפולים אלטרנטיביים שיסייעו לחזק את הגוף והמערכת ההורמונאלית.
בסופו של דבר טיפולים אלו הועילו מאד, אני מאמינה שבזכות השילוב בין הטיפול האלטרנטיבי (תזונה ודיקור) ובין הטיפול הקונבנציונאלי הצלחתי להיכנס להריון.
אחד הדברים החשובים ביותר שמיכל אמרה לי: “את המנהלת. את מארגנת את כל הקולות השונים שממליצים, מצפים, מכוונים. לך יש את הכוח לקבל החלטות ולנווט את הטיפול.” האמירה הזו מאד מאד עזרה לי. במילים פשוטות מיכל העצימה אותי, נתנה לי נתיבים חדשים לפסוע בהם ולנסות. דבר נוסף: מיכל לא ניסתה ליפות את התמונה, אלא הייתה שותפה לחשיבה ותכנון. היא גייסה את החלק הבוגר והרציונאלי שבי להלחם את המלחמה החשובה הזו.

היום אני בחודש החמישי להריוני, מתפללת שיעבור בשלום ואזכה לחבוק תינוקת בריאה בעוד מספר חודשים.

תודה מקרב לב למיכל על התמיכה וההכוונה הנפלאה.

סיגל

הי מיכל, מה שלומך?

דבר ראשון רציתי לומר לך תודה רבה עד אין קץ. החלטנו לנסות להיכנס להריון, בזכות השיטה זיהיתי שהביוץ איחר משמעותית (היה רק ביום 30, הרבה לחץ בעבודה, כרגיל…)

תזמנו נכון, ולמרות שבדיקות הריון ביתיות אמרו שאני לא, היה לי דיי ברור שאני כן והשבוע גם הבדיקות יישרו קו (עדיין לא היה לי הבטחון כדי לא להשתמש בהן כלל…).

אז אני בהריון (!!!) שוב המון המון המון תודה על כל מה שלימדת אותי,

רות, יולי 2016

שלום מיכל,
רציתי לשתף אותך-
אני הייתי אצלך בקורס מודעות לפוריות לפני 3.5 שנים ומאז מנעתי היריון בהצלחה!
לפני כשבועיים וחצי החלטתי שאני מעוניינת להכנס להיריון ועל כן כיוונתי ל-5 הימים של חלון הפוריות.
את מועד הביוץ זיהיתי בקלות ומאז ספרתי 16 יום של חום גבוה.
למרות שכבר ידעתי את התשובה, עשיתי היום בדיקת היריון-והתוצאה הייתה חיובית!!!
מעבר להתרגשות הרבה מהעובדה שאני בהיריון
אני שמחה וגאה מאוד שאני הוכחה חיה ליעילותה של השיטה!
3.5 שנים של מניעה- 100% הצלחה
ניסיון אחד בלבד להרות- והצלחתי על המכה הראשונה.
זהו בעיניי היופי והקסם של השיטה הזאת..
אין לי ספק שלמידת השיטה הייתה אחת ההשקעות המשתלמות ביותר של חיי..
אני מודה לך על שלימדת אותי את השיטה בצורה מקצועית כ”כ,

תודה על הכל!
נתראה בעוד 9 חודשים לעידכונים בנושא מניעה בזמן הנקה…

אנג’י, בת 32 ,ת”א

שמי גבריאלה, אני בת 37 ואמא לשני ילדים, בת שלוש בן ארבע חודשים.
את המחזור הראשון שלי קיבלתי בגיל 17, כשהלכתי לרופא הנשים לאחר קבלת המחזור הראשון הוא אמר לי שתהיה לי בעיה להיכנס להריון. כבר אז זה היה ברור… התחלתי עם גלולות ש”סידרו” לי את המחזור ולקחתי אותן במשך 10 שנים.
בגיל 27 החלטתי להפסיק עם הגלולות ולראות מה קורה לגוף. בהתחלה קיבלתי מחזור כל חצי שנה ואחר כך כל ארבע או שלושה חודשים, לפעמים חודשיים אבל זה השתנה ולא היתה שום סדירות.
עשיתי בדיקות, יש לי שתי אחיות עם שלחלות פוליציסטיות אבל אצלי לא מצאו שום דבר חד משמעי, לא בבדיקות ההורמונליות ולא באולטרסאונד שחלות, לא יכלו לשלול ולא לאשר.
כשרציתי להיכנס להריון, לרופא הנשים שלי לא היה ספק שאני צריכה מיד להתחיל בגלולת להסדרת ביוץ (או משהו כזה), היה לו ברור שאין סיכוי שאכנס להריון בצורה טבעית בגלל המחזור הכל כך לא סדיר.
כמה חודשים לפני כן השתתפתי בסדנא של מיכל –שיטת המודעות לפוריות באופן טבעי והתחלתי לעקוב אחרי הסימנים של גופי ולנסות למלא טבלה, זה היה די מתסכל מפני שנראו סימנים לכך שיש נסיונות לביוץ ע”י הגוף אבל זה לא קורה, החלטתי להמשיך עם השיטה בתקווה לסימני ביוץ ולנסות להיכנס להריון באופן טבעי.
בינתיים התחתנתי וחודשיים אחרי החתונה הגיעו סימנים ברורים של ביוץ ואיתם הגיע הריון מבורך וספונטני!! שנתיים אחרי, באותו אופן ממש הגיע הריון ספונטני נוסף! כשהחלטנו שאנחנו רוצים עוד ילד התחלתי לעקוב אחרי הסימנים בסבלנות עד שזיהיתי סימני ביוץ.
ברור לי שללא השיטה, הסיכוי שלי להיכנס להריון ספונטני היה נמוך מאד ולא היה מנוס מטיפולים לא טיבעיים שהנזק שלהם לגוף ידוע.

תודה ענקית למיכל שמפיצה את הידע החשוב הזה!!

גבריאלה

שלום מיכל!

שמי ק. ר. בת 27, אם לשלושה, ממרכז הארץ.

ברצוני לשתף אותך במסע האישי שלי בדרך להולדת ילדיי, כשאני נעזרת רבות בשיטת המודעות לפוריות.מאז שאני זוכרת את עצמי, היתה לי ‘תכונה’ ייחודית שלא היה לה הסבר: מחזורים ארוכים, בסביבות 50 יום בדרך כלל.

אחרי הנישואין, הפנמתי בעצם שה’תכונה’ של מחזורים ארוכים ולא כל כך סדירים, לא עוזרת להכנס להריון… פניות לרופאות נשים, ונעניתי תמיד בתשובות ש”הכל בסדר ולא צריך להלחץ”. לא הייתי בלחץ, אבל המצב הזה, בו מצד אחד אין הריון או עתיד להריון, ומצד שני אין פתרון או תהליך לפתור זאת, לא עזר לי להשאר רגועה מדי. להיפך.

הריון 1

ככל שחלף הזמן, הפניות שלי לרופאת הנשים היו יותר תכופות. ניסיתי לשמוע ממנה מה הבעיה ואיך אני צריכה לפתור זאת, בדרך רגילה או בדרך טבעונית, ובשלב מסוים, נידבה לי הרופאה מספר טלפון של “מישהי שיכולה אולי לעזור לך” (המספר היה של מיכל שונברון).

כיום אני מבינה שלדעת אותה רופאה, בגלל הגיל הצעיר שלי, היא לא מיהרה להפנות אותי לטיפולי הורומונים ודברים מהסוג הזה ואני מודה לה על כך בכל לבי.

כך התוודעתי בעצם לשמ”פ, שעיקרה מעקב אחרי המחזוריות הנשית ומודעות בנושא זה.

בשלב זה אני מגלה בעצם על עצמי, בזכות המעקב, שאני כנראה ברמה קלה של תסמונת P.C.O. (שחלות פוליציסטיות). בהמשך, אכן התברר בבדיקת אולטרה-סאונד שיש לי ציסטות קטנות בשחלה.

באמצעות הטבלאות שקבלתי ממיכל שונברון (בהן מתעדים את כל תהליך הביוץ) הלך והתברר המצב שלי – ביוץ לא מושלם, מה שאינו מאפשר כנראה כניסה להריון.

בזכות ההפנמה של כוחו של הגוף המתמזג עם כוחות הטבע, וגם בזכות העידוד של בעלי, קיבלתי את ההחלטה לנסות להכנס להריון בלי טיפול תרופתי.

התחלנו להתעניין בנושא בדרכים טבעיות וגיליתי על קיומה של מעסה מבוגרת ממוצא תימני ש’עושה פלאים’. לדברי המעסה, המצב שלי היה ‘קשה’, “השחלות כמו אבן”, לכן התחלתי תהליך של עיסויי בטן מדי יום למשך כשעה, עד שהגיעה ווסת מוקדמת, בפעם הראשונה, אחרי מספר שנים טובות…

דבר זה נתן לי את העידוד להמשיך את העיסויים למשך כחודש נוסף ובדיוק ביום השלושים קיבלתי את הווסת השניה. באמצעות הטבלה, המעקב היה הרבה יותר תואם לגרפים הנורמטיבים של שמ”פ.

עם קבלת הווסת, כבר סיכמתי עם המעסה שאני ממשיכה אצלה את העיסוי עד להריון. המעסה שלפה את הנשק הסודי שלה – כוסות רוח… במשך מספר ימים עברתי גם את זה, והכל היה שווה כדי לגלות אחרי מספר שבועות ש…

אני בהריון!!! הריון טבעי לחלוטין, בלי שום כדור או תהליך תרופתי מסוג כזה או אחר. בתקופת ההריון, כשסיפרתי את הסיפור לרופאים, הם לא האמינו שזה אפשרי. ההריון הסתיים בלידת בת מקסימה, הבת הבכורה שלי, אותה הנקתי במשך כשנה, ברוך ה’.

הריון 2

אחרי ההנקה, הגיעה הווסת המיוחלת, אך אחריה שוב חזרתי לאותו מסלול של מחזורים ארוכים. היתה לי סבלנות הפעם, אבל גם אופוריה, שבעזרת משהו טבעי ופשוט אפשר לפתור את הכל. מסתבר שלא.

בהתחלה ניסיתי לטפל בכך באמצעות צמחים עם שינוי הרגלי תזונה. אחרי התמדה של תקופת מה, המחזור התקצר, אבל ההריון בושש לבוא.

חלפה שנה ועוד אחת. החלטתי שאני מנסה לבדוק אפשרות ביניים אצל הרופאה והיא המליצה לי הפעם על כדור בשם פרימולוט נור לצורך סידור המחזור. הוא לא הסתדר כתוצאה מכך, אלא אף השתבש עוד יותר. החלטתי שאני חוזרת לפעילות גופנית אינטנסיבית, הליכה רבה ושחיה קבועה. מעניין היה לראות בסופו של דבר כי בתקופות שהתמדתי בכך, המחזור התקצר עד לכדי 32 יום. בנוסף ניסיתי לחזור לעיסויים, אבל העלות הרבה והקושי הכרוך בכך הוציאו לי את הרוח מהמפרשים… למפרע ידעתי להעריך את המאמץ הגדול שהקרבתי בפעם הראשונה, כאשר במשך חודשים הגעתי לעיסוי יומיומי, תוך שאני משלמת על כך סכומים לא מבוטלים.

כשעברה השנה השלישית, ללא הריון באופק, החלטתי לחזור לרופאה והפעם מנסה לשמוע על הדרך הקונבנציונלית, אותה אני אשלב ביחד עם הפעילות הגופנית שלי. הרופאה התרשמה מהדבקות שלי בדרכים טבעיות והמליצה לנסות חצי כדור איקקלומין (כן, זו לא טעות! חצי כדור בלבד), למשך 5 ימים.

בווסת הבאה אכן לקחתי את האיקקלומין ותוך שבועיים גילתי שאני בהריון. ילדתי בת מתוקה והנקתי אותה 11 חודש.

 הריון 3

עם סיום תקופת ההנקה של ה-11 חודש, כבר צפיתי את זה, שהווסת לא תגיע, וזה התממש חלקית. הווסת אמנם לא הגיעה, אבל התחלתי לסבול מכתמים בלתי פוסקים.

הפעם החלטתי לשמור על הדרך הטבעית ופניתי לרפלקסולוגית והווסת הגיעה כעבור שני טיפולים, אך היא התמשכה עדיין כחמישים יום. החלטתי לחפש רפלקסולוגית ברמה מתקדמת ומצאתי אותה בעיר אחרת. שוב זה היה כרוך במאמץ רב, אבל זה היה שווה, כי אחרי מספר טיפולים בודדים, גיליתי שאני בהריון. זה היה ביום ה-37 לווסת, כך שגיליתי זאת בשלב מוקדם מאד, בזכות שמ”פ.

הגילוי היה כל כך מוקדם, שבבדיקת הדם שעשיתי, הערכים היו נמוכים מאד והרופאים כמובן ניצלו את ההזדמנות להכניס לי חששות בלב, כמו ‘הריון לא תקין’… כמובן שכל החששות היו לשווא, אחרי חודש הכל היה תקין פלוס…

באוזניי עוד הדהדו המשפטים של הרופאים שאמרו לי “בלי כדורים זה בלתי אפשרי”, והנה, אני בהריון, בלי שום אמצעי קונבנציונלי, אלא בזכות האמונה והכוח לא לוותר. אני בטוחה שבלי שמ”פ לא הייתי יודעת ומצליחה לפענח את השדרים שקיבלתי מהגוף ואני בספק אם הייתי יודעת לקבל את ההחלטות שהביאו אותי עד הלום.

בשבוע ה-38 ילדתי את בני, בריא וחמוד שאין דומה לו בעולם.

בהזדמנות זו אני רוצה לפנות לנשים כמוני, בלי בעיות פוריות ועם, במקום לגשש באפלה ולקבל כל דבר כמובן מאליו, תנסו לחקור בעצמכן, להכיר את הגוף שלכן, שהוא שלכן לתמיד, תלמדו להכיר אותו ולהבין את התהליכים. מהגוף תקבלו את הכוח לעמוד בכל הקשיים, מבלי לשבש את המערכת ההורמונאלית העדינה ולהמשיך לשמור על עצמכן ועל הבריאות שלכן.

מיכל היתה בשבילי מורה מלאת השראה, ליוותה אותי במסירות ואכפתיות ובזכותה זכיתי להכיר את עצמי ואת גופי ולהביא שלושה ילדים בריאים ומתוקים, ברוך השם. המודעות הגופנית לעצמי, תרמה רבות לבניית האישיות שלי, לקשר הזוגי שלי ולמישורים רבים בחיי.

אני מודה לך, מיכל, ומקווה שאת מביאה את ההשראה הזו לנשים נוספות, בהצלחה.

באהבה, ק.ר. מרכז הארץ.

באמצע הלילה כבשה פלוגת חיילים את הבטן שלי. הם התחלקו לשלוש חוליות. החוליה הראשונה איגפה את הרחם שלי מימין והציבה מארב סמוך לחצוצרה. החוליה השניה פנתה לכיוון המעי הדק ובצעדים בטוחים ושקטים, כשדגל שחור-אדום מתנופף ממעל, חדרה אל מעבהו ואילו החוליה השלישית הציבה מחסום בפתחו של צוואר הרחם. רכב סיור צבאי עם כרוז נסע הלוך ושוב והכריז על עוצר מוחלט ועל מעבר לנוהל חירום. “על כל יושבי הבטן להתכנס בתוך עצמם, לחסוך באנרגיה ולהאפיל אורות” הכריז. בתוך שנת הלילה הטרופה שפקדה אותי היה נדמה לי שגם שמעתי סירנה.

זה לא ממש כאב כשהם הגיעו, רק האוויר נעשה יותר דחוס ולח והנשימה הפכה להיות כבדה ואיטית, לא עמוקה ושלמה כהרגלה.

ככל שהתקדם הלילה הרגשתי איך החוליות מתמקמות להן אט אט. בהתחלה הם עוד היו מהוססים החיילים, לא העזו לגעת בשום דבר, חששו לחלל אותי, אבל ככל שנקפו השעות נדמה היה כי שכחו שזוהי פעילות מבצעית והם התחילו להרגיש כבעלי הבית. החבר’ה במחסום, הצעירים ביותר בפלוגה, קלעו אבנים אל תוך הרחם שלי והתחרו ביניהם מי פוגע בדופן השמאלית. הכל סביבם היה שומם, נפש חיה לא נראתה, והם היו אנוסים להשאר ערים. במעי הדק התקדמה החוליה עוד ועוד , ואני הצלחתי לזהות כמה שברי בדיחות שסיפרו על המעי הגס. הם לא היו מאוד זהירים והשאירו קליפות של בוטנים על ריצפת המעי הכבושה. במארב המצב היה הגרוע מכל. היו אלו החיילים הוותיקים ביותר, אלו שמשתחררים בקרוב, וכבר לא רואים בעינים. הרגשתי את הפחד מזדחל בתוכי, ולא יכולתי להמשיך לישון. קמתי לשתות כוס מים, אבל לא הייתי מסוגלת להכניס אפילו טיפה.

 בארבע אפס אפס, הם תפסו אותה, את הביצית הראשונה. היא הייתה קטנה ויחידה, בדיוק השתחררה מהשחלה, והם היו עשרה לפחות. לא היה לה סיכוי. הרגשתי דקירה עמומה כשהם תפסו אותה, צעקתי וכעסתי, אבל זה רק הצחיק אותם עוד יותר. הם לא נתנו לה ללכת. קשרו לה את העיניים בפלנלית מלוכלכת ועשו עליה משמרות. היא הייתה נורא צמאה וחייל אחד שריחם עליה נתן לה כמה שלוקים של קולה. אבל אני ידעתי שזה אבוד, שהיא לא תשרוד, לא תגיע לחצוצרה, ושכל ההרמוניה שהייתה עד היום בגוף שלי תצא מאיזון ושליטה. גם אם היא תצליח לברוח, הבנתי פתאום, יש מחסום בצוואר הרחם, והדם יתקע שם ויחסום את הכל. הרגשתי איך היאוש עוטף אותי ואיך אני יוצאת מאיפוס. ניסיתי לעשות קצת תרגילי נשימה, אבל הסרעפת שלי הייתה מכווצת, מפחדת לזוז. הרגשתי תקועה. חשבתי להזמין משטרה או אמבולנס, אבל לא העזתי להרים את הטלפון ולהתקשר.

בשש בבוקר חוליה נוספת של חיילים התייצבה ועשתה עליית משמר. החבר’ה במחסום כבר היו חסרי סבלנות ורצו ללכת לישון. כשהוחלפו על ידי החיילים החדשים, פרשו מיד שקי שינה מעופשים ושמיכות סקביאס דהויות לאורך האגן שלי ושקעו תוך דקות בשינה רווית נחירות. רובם התמקמו בצד השמאלי של האגן, ואני הרגשתי את כובד משקלם בכל צעד. הסתובבתי בדירה בחוסר אונים, השחר כבר התחיל לעלות וקרני אור ראשונות חדרו דרך חלון המטבח. הרגשתי תקועה. הכל תקוע. הנשימה לא זורמת, חסרה. הדם והנוזלים מצטברים לי בבטן. תקועים. אף אחד לא הסביר לי למה בכלל פרצה המלחמה הזאת, מה הם מנסים להשיג ומתי כל זה יגמר. אף אחד לא טרח לשאול אותי אם זה בסדר מבחינתי, פשוט נחתו לי בבטן באמצע הלילה, ועשו בה כבשלהם.

תשעים ושניים ימים עברו מאז אותו לילה ארור. שלושה חודשים ויומיים. כמות המחסומים הוכפלה ושולשה. ליד כל חצוצרה הוצבו עוד שני מארבים ברדיוסים שונים. המחסום ב’צוואר’ הורחב וסמכותו גדלה: הם לא רק אמונים על עצירת זרימת הדם החוצה באופן חופשי אחת לכמה שבועות, אלא גם עושים פשיטות יזומות אל תוך הרחם והשחלות אפילו לאור היום. חמש ביציות כבר הומתו במיתות משונות לפני שהספיקו לעבור את המרחק הקצר מהשחלה אל החצוצרה. שלא לדבר על עשרות הביציות שחייהן נקטפו לפני שהבשילו, נתלשו באכזריות מתוך השחלה אל מותן הערירי. הרחם התמלא עד גדותיו בכלי דם ורירית, חדשה על ישנה, אבל החיילים במחסום מזעיפים פניהם, לא מהססים לפתוח באש חיה אם רק נדמה להם שמשהו מתקרב. כבר כמה פעמים הרגשתי התכווצות ברחם, וחשבתי שהנה, אולי החיילים נרדמו בשמירה והדם יצליח לפלס לו דרך החוצה, אפילו קצת, לשחרר את הלחץ בבטן שכבר התנפחה, אבל היו אלו סתם תזוזות ודחיפות של כלי הדם הצפופים והדחוסים שם ללא אוויר.

ניסיתי ללכת בדרכי דיפלומטיה, ושיגרתי מסר של שלום וקבלה, אבל החיילים והמפקדים צמאי הדם דחו את המסרים שלי בהינף יד, כאילו אין להם במוח את האפשרות הלא-צבאית, הכל חייב להיות בכוח, באלימות. אני רוצה שהמבצע הזה, שהפך ברבות הימים למלחמת התשה- יגמר. זאת כבר מזמן לא חזית אחת אלא הגוף כולו התגייס למאבק בצבא הפולשים. אני חולמת על הימים שיבואו כשהצבא יסוג, יניח את כלי הנשק ויחזור לבסיס שממנו בא, ישאיר לי את גופי שלי לעצמי. המחשבה על העתיד ממלאת אותי בעצב מהול בתקווה. מצד אחד פחד שהמלחמה תימשך לנצח, ומצד שני אמונה שזה לא יתכן, שהשלום חייב לשוב ולשכון בבטן שלי, שהטוב חייב לנצח.

נועה

כרוניקה של הפלה טבעית

לא מרבים לדבר על זה- לידה ומוות – הולכים פעמים רבות יד ביד,אבל מעבר לעשרות מינוחים רפואיים יבשים, יש עוצמה אדירה של גוף האישה ותבונת אין קץ בכל אחת ואחת מאיתנו- אני רוצה לחזק כל אישה שעברה הפלה, כמו שחיזקו אותי נשים אחרות, ולעודד אותן להתחבר לעוצמה המרפאית השוכנת בתוכן, המתגלה בכל כוחה ברגעים האלו.

העובדות היבשות– אני בת 32, נשואה באושר מזה כמעט שנתיים. זה היה ההריון הראשון שלי- רצוי ומבורך, שהגיע בקלות ובטבעיות מדהימה- אותה הטבעיות שבא הוא נגמר 12 שבועות מאוחר יותר.

בתחילת שבוע 12 כשהתחיל דימום עדין וכאבי מחזור קלים, הלב שלי נפל.  נכנסתי לאינטרנט לחפש כל פיסת מידע, יכולים להיות דימומים קלים, כך קראתי, אבל הפחד החל לחלחל. הרי לא ממש מדברים על זה – והפחד מאובדן הריון, מלווה כל אחת במיוחד בשליש הראשון, עד שיבוא שבוע 14 ואפשר יהיה לנשום קצת לרווחה… אבל אולי הכל בסדר- הרי באולטרסאונד בשבוע 7 ראינו דופק.

עוברים עוד יומיים- הדימום הקל לא הפסיק והכאבים גם, מתקשרת לרופאה פרטית וקובעת תור לאולטרסאונד- אם הייתי אומרת שמדובר בדימום קל היו מפנים אותי מיד למיון, ואני לא רציתי להכנס לתוך בהלת ביה”ח- פחדתי לאבד שליטה על המצב ועל גופי.

17:30 באולטרסאונד- אני רואה איך פניה של הרופאה משתנות, ונופלות, וזה בא כמו אגרוף בבטן. אין דופק היא אומרת ושולחת אותי למיון עם 2 אופציות- כדור או גרידה. גם כדור כבר לא היה בטוח מכיוון שהייתי בשבוע 12, אך מכיוון שנראה שהעובר מת מזה כמה שבועות, ייתכן שיסכימו לכדור. לא נאמרת מילה על הפלה טבעית- בבית- בלי התערבות רפואית. גם כששאלתי- שלחו אותי לכתובת אחת – למיון.

קודם כל ההכרה במצב- כמו מכת חשמל- צער, זעזוע והצפה של פחדים – העובר ששוכן בתוכי ללא דופק כבר כמה זמן אבל הורמון ההריון עדיין מציף את הגוף. ומה עכשיו? אני לא רוצה לעבור גרידה  ומה עם כל מי שכבר יודע? והכל מסתחרר בערבוביה.  אני לא לבד, בן זוגי המופלא שם- עצוב ומבולבל כמוני- אנחנו נוסעים למיון.

19:00 – יש תור ארוך, וכשסוף סוף מגיע תורי, אני מודה לאל שזאת רופאה אישה, היא רואה את ההפנייה וצילומי האולטרסאונד- וקובעת מיד- צריך תור לגרידה.  אני מסבירה לה שאני לא רוצה- שאם כבר אז כדור ( זה המקום להגיד- שיש הרבה אינפורמציה באינטרנט על 2 השיטות הללו- לכל אחת יתרונות וחסרונות , אבל אף אחת מהן אינה מאפשרת לגוף לעשות את מה שהוא יודע לעשות בכוחות עצמו) על אפשרות להפלה טבעית אין בכלל מה לדבר. היא בודקת את צוואר הרחם שלי- הוא עדיין סגור- קובעים לי תור לכדור לעוד 6 ימים ומשביעים אותי באלף שבועות שאם הדימום מתגבר לרוץ חזרה למיון.

23:30  – מותשים ועצובים אנחנו חוזרים הבייתה, בדרך אוריה אומר שמחר נקרא בעצמנו על הפלה טבעית ונבדוק- הרי מה היו עושות נשים פעם? הגוף לא יודע לעשות זאת בעצמו? לי כבר אין כח, אנחנו גרים כשעה וחצי מביה”ח- הכאב מתחזק עכשיו כשההכרה מכה ואני רק רוצה לחזור הבייתה- למקום מוגן ולהכנס למיטה.

3 לפנות בוקר–  זהו גם הלילה שבו מתחלף שעון החורף לקיץ.  אני מתעוררת בבהלה מכאבים חזקים מאוד. כאלה שעוד לא הרגשתי מימיי. מתפתלת וגונחת במיטה, מרגישה שאני מטפטפת דם. אוריה מתעורר, מנסה לתקשר איתי, אבל אני עמוק בתוך הכאב.   הוא מדליק את המחשב, ומתחיל לחפש מידע- הרי המערכת הרפואית לא סיפרה לנו כלום- והנה קורה משהו- ואמצע הלילה ואין לנו אוטו ואנחנו גרים כ-90 ק”מ מביה”ח…ואנחנו גם לא רוצים לחזור לשם- במצב כזה זה גרידה מיידית- כך אמרה לי הרופאה. הוא מדליק אור קטן ומסביר לי בסמכותיות- אנחנו בהפלה טבעית, ומתאר לי מה שצפוי לקרות, מתוך מידע שקרא בסיפורי נשים שפירסמו באינטרנט- הנשים הללו, וסיפוריהן- היו לנו לאור בחשכת הלילה ההוא, חיזוק וקריאת כיוון.    הבננו שהגוף חיכה להרגיש מוגן בבית ועכשיו זה קורה. הבנו לפני מה אנחנו ניצבים ואספנו את עצמנו…

4 לפנות בוקר- אני כורעת על המיטה, מתחתי הרבה מגבות שנספגות בדם, יש צירים, והרבה תכולה שיוצאת- העובר אומנם קטנטן אך השילייה כבר בשבוע 12. אוריה איתי ואנחנו עושים את זה ביחד- מטלית ומים חמים שמקלים על הבטן והירכיים, לאור נר, אוריה מאחוריי מעסה את הגב התחתון, ונשמה של תינוק שמרחפת מעלינו. דמעות, וצחוק, אנחות ושירה- אנחנו ביחד נותנים להריון לצאת, נפרדים בעצב ובקבלה. אוספים את חלקי השלייה ומה שיוצא בתוך קופסא קטנה.

זה לוקח איזה 4-5 שעות, של כאבים ודימום. השחר עולה- העייפות מתגברת אבל אנחנו מחוברים בחוויה, בטוחים בכל מה שקורה ולא מפחדים. עם שחר אני מרגישה שהנשמה עוזבת אותנו- אנחנו נפרדים בתחושת- עצב והודייה- “ה’ נתן, ה’ לקח יהי שם ה’ מבורך…”

כבר 8 או 9:00 אולי – לפי האור בחוץ. הדימום עדיין חזק והמגבות נספגות, אני מתחילה להחלש. אוריה מתקשר לרופאה- היא אומרת לו לקחת אותי מיד למיון- “אם לא היא תדמם למוות!!”  שוב הרופאים מכניסים לחץ. אנחנו רגע מתייעצים ביננו, מרגישים בטוחים בבית, נחכה עוד שעה ונחליט.

אוריה לוקח אותי לאמבטיה, אני כורעת ונותנת לזרם המים החמים להרגיע את הגוף- גוף טוב וחזק שיודע בתבונה רבה את הכל. והנה גוש שילייה גדול מאוד יוצא בבת אחת, ואני מרגישה הקלה עצומה, הדימום קצת נחלש. אני מודה שוב ושוב על הכל- אני ואוריה ביחד- וזה מה שחשוב. כשיוצאת מהאמבטיה, אני קורסת. מרימה רגליים כדי לא להתעלף- הדם ממשיך לזרום.

10:00  – אחרי שיחה עם תומכת לידה מקומית ומדהימה, מקבלים חיזוק ומחליטים להזמין אמבולנס, נראה שההפלה מאחורינו, הנשמה עזבה, עכשיו זאת שוב רק אני- אני מרגישה זאת בבירור.  ניסע לבי”ח לוודא שהכל בסדר- אבל ממקום שהכח בידנו. באמבולנס אני מקבלת אינפוזיה, עדייו יש הרבה דימום. אבל אנחנו נותנים אמון מלא בעולם, בגוף, בחיים ואחד בשני.

12:00 – בבי”ח עושים עוד אולטרסאונד, הרופאה מוציאה את שק ההריון שכבר היה בקצה צוואר הרחם, ממש כמעט בחוץ. היא רוצה שאקח בכל זאת כדור- ליתר ביטחון- אני ואוריה מתעקשים לחכות עוד יום-יומיים לתת לגוף לעשות את שלו. בנתיים היא שולחת אותי לנוח. אני מותשת ובמחסור של דם, אבל יש בתוכי תחושה של שלווה והתחזקות. כשעה מאוחר יותר, הרופאה רואה שהדימום נחלש מאוד, ומסכימה שנוותר על הכדורים. אנחנו בדרך הבייתה…

 17:00 – עוד רגע נכנסת שבת. אוריה לוקח את הקופסא שבה אספנו את התוכן שיצא ממני, ומתחת לעץ התאנה בחצר, אומר תפילה ומחזיר אל האדמה את הגוף.

אנחנו תשושים. למחרת יש קריסה גדולה- הורמון ההריון נוטש במהירות את הגוף ואני מרגישה עצובה וריקה, מתקשה להפרד, אבל מודה מודה מודה על החוויה- היא חיזקה את האמון שלי בגוף שלי ובעוצמת הנשיות שבקעה ממני בשעות האלו, היא חיברה אותי ואת אוריה בעוצמה. עברנו את זה בביתנו באינטימיות ובאמונה. אנחנו כמה ימים במנוחה, מתפללים, מתנחמים, מדליקים נר ומתחזקים ביחד, החברים הקרובים שידעו- באו וחיזקו אותנו.

לאט לאט נחזור לחיים שלנו , נחבק את כל הפחדים וכשיגיע הרגע נזכה להריון חדש, חיים חדשים.

אמן.

אפילוג

תהליך ההחלמה של הנפש והגוף לקחו עוד מספר שבועות אחרי ההפלה. לגוף לקח כ-3-4 שבועות לחזור לאיתנו, עייפות וסיחרור, ליוו אותי, מדידות חום גוף בבוקר היו לא יציבות, חוסר חשק מיני…  התכנסתי אל תוך עצמי- הרגשתי עצב ובדידות,התנתקות מהעולם וחיפוש פנימי אחר המשמעויות והרשמים שההריון והלילה ההוא הותירו בתוכי, שאלות שצפות ותהליך של פרידה שאין להחישו.

 ..וגם עוצמה, הרבה עוצמה בשקט הזה, חיבור מחדש לעצמי, לגופי שהתפנה מדיירים, ושב להיות רק שלי. ככל שאיפשרתי לתהליך לקרות, כך הוטב לי. בדרך כמובן נאלצתי שוב להפגש עם מערכת הבריאות שהייתה שוב חסרת רגישות ומנוכרת.  בדיקת דם גילתה שהורמון ההריון יצא כמעט לגמרי מגופי. החלטתי לא לעשות בדיקה חוזרת, (הרופאה אמרה לעשות כל יומיים) לא הרגשתי טעם לשוב ולדקור. במקום זה דיברתי עם נשים, הרבה נשים, ששיתפו אותי בסיפורים שלהן, לכל אחת יש סיפור וכולן חיזקו אותי מאוד מאוד.  ודיברתי הרבה עם אמא אדמה.

הרגשתי איך אני שבה לאט לאט לחיים. 32 יום אחרי, הופיעה הווסת. זו הייתה שמחה. התהליך הושלם. הנשמה שבאה אלי, לזמן הקצר הזה, לא באה להכאיב לי ולברוח, היא נתנה לי הזדמנות מופלאה ללימוד וריפוי.

מודה, מודה, מודה – על כל מה שיש ועל כל מה שאין

יערה