לפני מספר ימים, המכללה האמריקאית למיילדות וגניקולוגים (ACOG), הארגון החשוב ביותר המייצג למעלה מ-60,000 גניקולוגים אמריקאים, הוציא הנחיות חדשות לגבי ייעוץ ממוקד-מטופלת בנושא בריאות רבייתית ואמצעי מניעה.
במקביל, הארגון האירופי לאמצעי מניעה ובריאות רבייתית (ESCRH) ערך וובינר על אותו נושא. מעודד לראות שינוי בשפה ובגישה בקרב גניקולוגים המספקים שירותים יקרי ערך, שנחוצים היום יותר מאי פעם, מכיוון שפחות נשים מתחתנות, אלו שכן מתחתנות עושות זאת בגיל מאוחר יותר, ויותר אנשים דוחים או מוותרים על ההוֹרוּת לחלוטין.
יישום מודל ממוקד-מטופלת יגיע רחוק בהשגת המטרה של הסכמה מדעת, קבלת החלטות משותפת ושביעות רצון המטופלות. זה עשוי גם להוביל לשיעור גבוה יותר של המשכיות השימוש בשיטה הנבחרת ולהפחתת הסיכון להריונות לא מתוכננים.
עם זאת, בעוד שהרעיונות החדשים הללו מבורכים וראויים לשבח על הנייר, עלינו להתמודד עם המציאות ולהכיר במכשולים הרבים שיהפכו את הקווים המנחים הללו לקשים עד בלתי אפשריים ליישום.
ההצהרה מתחילה בטענה ש”ייעוץ הוא הזדמנות (עבור גינקולוגים) לשאול ולקבל מידע על הערכים, ההעדפות והתובנות של המטופלת לגבי מה שחשוב לה ביותר בכל הקשור לאמצעי מניעה.”
בעוד שייעוץ הוא הזדמנות להבהיר צרכים והעדפות, ההנחה שלרופאות/ים יש את הזמן, ההכשרה, הכישורים והפתיחות לעסוק בתהליך הייעוץ שגויה. פגישה טיפוסית במרפאה אורכת פחות מ-15 דקות ולרופאות/ים יש הכשרה מועטה אם בכלל ב”אמנות הייעוץ”. כשמדובר בהעברת מידע מדויק לגבי יעילות סטטיסטית, רופאות/ים נוטים להדגיש יתר על המידה את היעילות בשימוש מושלם ומתן דגש נמוך על היעילות בשימוש טיפוסי.
הטיה זו מעוותת ומטעה מטופלות בצורה בוטה. יתר על כן, רוב הרופאות/ים אינם בקיאים או מעודכנים בשלל השיטות ואמצעי המניעה הקיימים. ללא מידע אובייקטיבי, בקונטקסט של המטופלת הספציפית וצרכיה האישיים, לא ניתן להשיג הסכמה מדעת.
המסמך האמריקני הופק במשותף על ידי הוועדה של ACOG בנושא בריאות לנשים מוחלשות. הוא קובע כי “על הרופאות/ים להכיר ביחס הרפואי הלקוי באופן היסטורי ומתמשך ב”אנשים צבעוניים” ומיעוטים מודרים אחרים”.
כיצד ניתן להשיג מטרה זו בפועל? האם ACOG מתכננת לשדל בתי ספר לרפואה כדי שיוסיפו קורס על ההיסטוריה (האפלה) של הגינקולוגיה המודרנית? האם ספר היסטוריה בנושא (ויש הרבה) יהפוך לקריאת חובה עבור מתמחים בגניקולוגיה?
כשמרבית הגניקולוגים מאמינים שהם יודעים יותר טוב מהמטופלות עצמן, וכאשר הגורם העיקרי שמשפיע על החלטות הרופא/ה לגבי אמצעי מניעה הוא המידע שמעבירות לו חברות התרופות, זה בהחלט עשוי להיתפס כיחס רפואי לקוי.
כאשר אנו מכירים בהטיה הגזענית והמגדרית העמוקה, בתחום מקצועי המאופיין במידה רבה בדומיננטיות גברית לבנה, ברירת המחדל של עליונות הגוף הגברי וכפיפות ונחיתות של נשים, קשה לדמיין מפגש מכובד המבוסס על שוויון אמיתי.
המסמך קובע שרופאות/ים צריכים לדבוק ב”קוד האתי לקבלת החלטות משותפת, כלומר מומחיותה של כל מטופלת לגבי חייה וגופה היא שוות ערך למומחיות של הרופא/ה.”
למרות הכוונות הטובות, איננו יכולים להתעלם מהמחקרים שמראים פערים עצומים בין הציפיה של מטופלות לקבל מידע מקיף לגבי אמצעי מניעה מרופאי נשים, לבין היכולת של הרופאות/ים לספק מידע כזה.
רוב הרופאות/ים עדיין תקועים בגישת “מידה אחת מתאימה לכולן”, בעיקר בגלל שהם מכירים ובוטחים בעיקר באמצעי מניעה הורמונליים והתקנים תוך-רחמיים. שוויון וקבלת החלטות משותפת יושגו רק כאשר רופאות/ים ידעו לשאול שאלות רלוונטיות, להקשיב למה שהמטופלות אומרות, ולהיות פתוחים לדיון על כל האפשרויות הזמינות, ללא דעות קדומות.
במקביל, מטופלות צריכות להביע בתקיפות את העדפותיהן, דאגותיהן וסדרי העדיפויות שלהן. הרופאות/ים צריכים להבין שהמטופלות שלהם משכילות יותר מאי פעם ומסוגלות לשקול את היתרונות והחסרונות ולקבל החלטות בעצמן.
סקרים אירופאים מאשרים שמשתמשות באמצעי מניעה אינן רוצות להדחיק את ההורמונים הטבעיים שלהן או לסבול מתופעות הלוואי השכיחות של שיטות הורמונליות והתקנים תוך-רחמיים. מיליוני נשים בעולם מוותרות על השיטות ההורמונליות לטובת אפליקציות ומכשירי פוריות (מגמה זו היא לא בהכרח חיובית).
למרבה הצער, הרופאות/ים האירופים שעומדים בראש מודל ההחלטה המשותפת עדיין מעדיפים שיטות “פולשניות” כברירת מחדל. כשקוראים את המאמרים שלהם, אי אפשר שלא לקבל את המסר שאם רק הרופאות/ים היו מתעניינים יותר במטופלות ומקדישים זמן רב יותר ל”הסבר” כיצד פועלות השיטות, אז המטופלות יקשיבו לעצות שלהם. פטרנליזם מסוג זה אינו מקובל בעליל.
רופאות/ים צריכים גם להיות מודעים לכך שעבור משתמשות רבות, השגת היעילות התיאורטית הגבוהה ביותר איננה העדיפות היחידה.
למרות שמדובר בשינוי מבורך, יישום שלו דורש פעולה רדיקלית ושינוי מן היסוד של יחסי רופא/ה-מטופל/ת בהקשר של שירותי בריאות. בעוד שרוח ההצהרה מעודדת בתיאוריה, הדרך ליישום בפועל ארוכה למדי.
ההכשרה הרפואית המוטה של רופאות/ים, ששורשיה בפטרנליזם, סקסיזם, גזענות, ותפיסה צרה מאוד של הקשר בין גוף לנפש, הביאו כל כך הרבה יהירות ובורות בקרב הרופאות/ים, וחוסר אמון עמוק, אכזבה ואפילו פגיעה בקרב מטופלות.
כאשר מכניסים את ניגוד העניינים של תעשיית הפארמה לתוך המשוואה, קשה לדמיין שייעוץ למניעת הריון שמטרתו לאפשר למטופלות בחירה מושכלת הוא בכלל בר השגה.
כאשר תשע מתוך עשר רופאות בריטיות מדווחות על מיזוגניה במקום העבודה, מה זה אומר על ההתנהגות והיחס המובעים כלפי מי שמזדה כלהט”ב? מאגר גדל והולך של ספרות עוסק בנושאים אלה.
במציאות הנוכחית שבה שולטות הרפואה והפארמה למטרות רווח, האם רופאות/ים יכולים אי פעם לפעול כיועצים ניטרליים? גם כשלוקחים בחשבון את העליה באחוז הנשים במקצועות הרפואה, עדיין יש חוסר שוויון מגדרי במקצוע.
נסיים בנימה חיובית, בכך שנזכור שהוואקום למתן ייעוץ מקיף בנושאי אמצעי מניעה מתמלא על ידי מספר עמותות וארגונים לא ממשלתיים כמו לדעת-לבחור נכון בירושלים ודלת פתוחה ברחבי הארץ ועל ידי מחנכות לבריאות, פוריות ומיניות הפועלות מחוץ למערכת הבריאות הרשמית כבר עשרות שנים, במדינות רבות.
קבוצות פרא-רפואיות אלו כוללות אנשי בריאות מהשורה הראשונה שלמדו חינוך, ייעוץ, עבודה סוציאלית, בריאות הציבור, סיעוד, פסיכולוגיה ומיניות. הם הוכשרו במיוחד עם הכישורים הדרושים כדי לייעץ ללקוחות ויש להם את הניסיון המעשי, המוטיבציה והזמן לתת מענה לצרכים הלא מסופקים של נערות ונשים בראיה הוליסטית.
רבים אם לא רוב הא.נשים שמאיישים את הארגונים הללו למעשה משרתים בתפקיד התנדבותי. הכרה ממשלתית ותמיכה בשירותים אלה היא חיונית, ועשויה להפחית את הלחצים שכבר מועמסים על הרופאות/ים במסגרת קופות החולים.
ראוי לשאול האם ייעוץ בנושא אמצעי מניעה ומיניות חייב להינתן על ידי רופא/ה במסגרת השירות הציבורי? האם חינוך הוא חלק מהתפקיד של הרופא/ה? אולי המערכת הרפואית היא לא הכתובת הטובה ביותר לייעוץ בנושא אמצעי מניעה. גופים עצמאיים וקהילתיים אלה פועלים כבר שנים לקידום בריאות רבייתית ומיניות בריאה בקרב מתבגרים/ות אך עלינו לנרמל אותם, ולא רק לגבי התחום הצר של ייעוץ למניעת הריון בגיל ההתבגרות אלא בריאות רבייתית מקיפה לכלל האוכלוסיה.
בריאות רבייתית היא הרבה מעבר לייעוץ למניעת הריון או טיפול במהלך ההריון. הערך של ביקור במרפאה הוא חיוני ביותר, אך אין לראות בו כפתרון היחיד או הכולל למתן מענה לצרכי הבריאות המינית והרבייתית של נשים ונערות.
לכתוב קווים מנחים עם צליל פרוגרסיבי זה נחמד, אבל מילים אינן מספיקות אם הן לא מובילות לשינוי ממשי ולשיפור איכות הטיפול ולכן יישום מודל טיפול ממוקד-מטופלת ייקח זמן. בעודנו ממתינות להסתגלות של מערכת הבריאות, זה תלוי בנו, צרכניות, פעילות ונשות מקצוע בתחום הפרא-רפואי, לבטא את החשיבות של תמיכה בארגונים הקהילתיים שכבר עושים את העבודה הזו ומובילים את הדרך קדימה.
מחפשת מתנה מיוחדת ובלתי נשכחת לאחות, חברה, או קרובת משפחה? בואי לכאן
מיכל שונברון מוסמכת ע"י
איגוד המנחות העולמי לשיטת המודעות לפוריות
המידע המוצג באתר הוא חינוכי בלבד ואינו מיועד להחליף ייעוץ רפואי של רופא מוסמך או איש מקצוע אחר בתחום הבריאות. מטעמי נוחות ומטבע הדברים, המידע באתר מנוסח בלשון נקבה, אך מתייחס לכל מי שנולדה עם רחם ושחלות, גם אלו שאינן מזוהות מגדרית כנשים.
צרי קשר
