דחיית גיל המעבר: האם זו התקדמות או רגרסיה?

מיכל שונברון, MPH

 במא,  2025

הסיבות להארכת השעון הביולוגי

כל אישה חווה מצב של “הזדקנות שחלות”, תהליך המוביל, הן לירידה בכמות והן באיכות הביציות שלה. בדרך כלל, התהליך מתחיל באמצע שנות ה-30 ומסתיים לפני גיל 50. אנחנו מאבדות ביציות כל חודש, במשך עשרות שנים. עד שנות ה-30 המאוחרות שלנו, קצב הדלדול – מואץ.  

לא רק כַּמוּת הביציות בְּירידה. גם אֵיכוּת הבֵּיצָיות יורדת עם הגיל, בגלל נזק ל-DNA ופגמים במיטוכונדריה. הדבר מוביל לסיכון גבוה יותר בהפרעות כרומוזומליות, פוריות מופחתת וסיכון מוגבר להפלה.

הורמונים המיוצרים על ידי המוח והשחלות שלנו (אסטרוגן, פרוגסטרון, FSH ו-LH) הם האחראים, כשמאגרי הביציות יורדים, רמות ההורמונים משתנות, ובסופו של דבר יורדות. הדבר גורם לתסמינים של גיל המעבר, ולאחר מכן, עם הפסקת המחזור. תקופה זו של החיים עלולה להיות מלחיצה במיוחד עבור נשים בסוף שנות השלושים, או תחילת שנות הארבעים לחייהן, שמוכנות או רוצות להיכנס הריון.

מדע בדיוני או מציאות מתבקשת?

נשיונל ג’יאוגרפיק פרסם לאחרונה מאמר על חוקרים רפואיים שמנסים להאריך את אורך החיים של השחלות, כך שלנשים יהיה יותר שנים להביא ילדים לעולם. הם חוקרים דרכים לשמר ולהאריך את תפקוד השחלות באמצעות התערבויות כירורגיות ותרופתיות. 

כך נראה טווח הפוריות החדש לפי החזון המדעי:

אחד המחקרים עוסק בהסרת רקמה שחלתית ומקפיאים, ולאחר מכן מושתלת הרקמה מחדש, כדי לראות אם ניתן לדחות ביולוגית את גיל המעבר. 

במחקר אחר, תרופה שאושרה על ידי ה-FDA, רפמיצין, ניתנה ל-50 נשים בניסוי קליני, כדי לראות אם ניתן להאט את דלדול הביציות והזדקנות השחלות. רפמיצין ידוע בתכונות האנטי-אייג’ינג שלו.
החומר מעכב חלבון, המעורב בהזדקנות התא ובחילוף החומרים. הדבר עשוי להפחית את מספר הביציות שאבדו במהלך כל מחזור חודשי.

בנוסף, כמה חברות ביוטכנולוגיה מפתחות טיפולים הכוללים תאי גזע להשתלה ותרופות שעשויות לשמר או להצעיר את רקמת השחלות. פתרון זה, יכול להיות מועיל לנשים שחוות אי ספיקת שחלות מוקדמת (POI).

ניסויים אלה, מעלים את השאלות לגבי הביולוגיה והאבולוציה האנושית. האם גיל המעבר הכרחי או שהוא תוצר לוואי של חיים ארוכים יותר? ישנם מחקרים התומכים ברעיון, שנשים המתחילות את גיל המעבר מאוחר (לאחר גיל 55 כ-10% מהנשים), יש תוחלת חיים ארוכה יותר ותוצאות בריאותיות טובות יותר, כמו איבוד עצם מופחת, מחלות לב, ירידה קוגניטיבית ודמנציה. חיים ארוכים יותר לתוך גיל המעבר מעניקים יתרונות אחרים (ראי השערת סבתא).

אי אפשר לא לחשוב על כך שהמאמצים להרחיב את השעון הביולוגי שלנו מתעלמים מ:
א) מגיפת אי פוריות אצל נשים וגברים כאחד (1 מתוך 5-6 זוגות)
ב) הדרכים שבהן הבריאות והפוריות נפגעות בעולמינו ומאותגרות על ידי אורח חיים מודרני, ערכים, תזונה ואיכות מזון ירודים, וסביבה לא בריאה. 

במקום להשקיע ולתת לצעירים חינוך טוב יותר וכלים הוליסטיים לחיזוק הבריאות והפוריות כבר מגיל מוקדם, נאלץ להוציא משאבים יקרים על פיתוח טכנולוגיות חדישות, כדי לאפשר לנשים להפוך לאמהות בגיל 50. זה נשמע כמו מדע בדיוני, לדוגמה הטיעון למסע בחלל, שמוביל אנשים על פני כדור הארץ לחשוב שניתן ליישב את מאדים וכוכבי לכת אחרים לאחר שכדור הארץ יהיה בלתי ראוי למגורים.

יעדי ההיי-טק האלה אולי נשמעים כמו ‘מתנה טובה’ עבור אמהות בגילאים מבוגרים יותר, אבל חייבים להתייחס להשלכות והסיכונים הבריאותיים:
הריונות בנשים מבוגרות קשורים לסוכרת הריונית, יתר לחץ דם, לידה מוקדמת והפרעות כרומוזומליות. ייתכנו סיכונים לסרטן מחשיפה ממושכת להורמונים ואף אחד לא יכול לדעת את הבטיחות לטווח ארוך של מניפולציות אלו. במרדף למצוא חידושים שיעזרו לנשים, אולי אנחנו סוללים דרך מסוכנת.

ברמה האישית-חברתית, הרעיון להאריך את השעון הביולוגי ולהפחית את הלחץ על נשים להביא ילדים מוקדם יותר נשמע חיובי, אבל לעיכוב ההורות, יש מחירים. להורים מבוגרים יש אתגרים פיזיים ובריאותיים בעת גידול ילדים צעירים. השלכות הפוריות הממושכת, משפיעות על דינמיקה של כוח, תכנון חיים, ציפיות תרבותיות כמו גיל ועיתוי בחירת בן הזוג, הקמת בית משותף, חיי משפחה ועוד. למשל, האם נשים עם תקופת פוריות ארוכה יותר, יבחרו להזדווג עם גברים צעירים יותר (מכיוון שגברים בדרך כלל מתים צעירים יותר, בממוצע), והאם המדע יצליח להאט את ההזדקנות אצל גברים? 

יֵשׁנן גם שאלות אתיות. מי יזכה להשתמש בטכנולוגיות הללו ובאיזה מחיר? האם “החידושים” הללו יבואו על חשבון מימון פתרונות לאי פוריות ומניעת מחלות הקשורות לאי פוריות? מה קורה לרווחתם ארוכת הטווח של ילדים שנולדו להורים מבוגרים? כיצד יפקחו על טכנולוגיות הפוריות? מה זה אומר להפוך תהליך טבעי (מנופאוזה) לבעיה רפואית חדשה הדורשת ניהול היי-טקי?  

הארכת הפוריות בהחלט מעצימה נשים מבחינת חופש רבייתי – אבל היא גם מביאה למורכבות. הדבר ייעצב מחדש את הנוף האנושי, ועלול לשבש שלבי חיים קונבנציונליים ושינויים בנורמות המגדריות. שינוי מציאות כזה, יחייב את החברה לחשוב מחדש כיצד מערכות יחסים, קריירה ותפקידים משפחתיים , נתמכים מבחינה מבנית ותרבותית. אם הטכנולוגיות הללו ישאו פרי, בהחלט ייתכן שנראה צורות נוספות וחדשות של מערכות יחסים, הסדרי הורות ומבנים משפחתיים חדשים.
אולי זה דבר טוב. אנחנו יכולים לראות את זה כחדשנות רדיקאלית או להיפך. התקדמות או רגרסיה. צעד קדימה – או קפיצה רחוקה מדי?

מה אתן חושבות? כתבו את תגובותיכן בסוף המאמר.

* * * 

מאמר על דחיית גיל המעבר שתורגם לעברית בעיתון הארץ, 6.2024