הולכות על ביצים: הרהורים על בעיות פוריות, פריבילגיה גברית וחוסר איזון מגדרי

מאמר זה עוסק בסוגיות שהן בעיקרן הטרוסקסואליות, אך עשוי להיות רלוונטי גם למגדרים וזהויות מיניות אחרות.

לאחרונה התקשרה אלי לקוחה בבהלה. “הוא היה בתוכי בלי קונדום. האם מאוחר מדי לקחת את פוסטינור (גלולת הבוקר שאחרי)? יכול להיות שהיה זרע בנוזל טרום שפיכה שלו? איך יכולתי לתת לזה לקרות? לאן אני פונה אם אני בהריון וזקוקה להפלה? מה אני הולכת לעשות?”  

ניכר שהיא הייתה נסערת, ולא יכלה להפסיק לרדת על עצמה על שהיתה כל כך חסרת אחריות. “אני שומעת כמה זה מלחיץ אותך,” אמרתי לה בשלווה. “אבל בהתבסס על כל מה שסיפרת לי על ההפרשות שלך ועל המחזור שלך, אני חושבת שיש סיכוי קטן מאוד שאת בהריון.” 

לאחר שהיא נרגעה, לא יכולתי להתאפק ושאלתי על בן הזוג שלה, איתו היא נמצאת ביחסים כבר שנים. “האם יש סיבה ש-50% אם לא יותר מהאחריות כאן לא מוטלת עליו?” היא השתתקה.

זה הוביל אותי לתהות מדוע זה כל כך מקובל שנשים לוקחות על עצמן את האשמה והאחריות על אי שימוש בקונדום? כשזה נוגע לנושא של פוריות והריון, מדוע זו תמיד האישה שנאלצת “ללכת על ביצים”?

במהלך 35 שנות הקריירה שלי כמחנכת לבריאות ופוריות ומנחה של השיטה הסימפטו-תרמית, ולאחר שיעצתי לאלפי נשים וזוגות שבאמת רוצים להיות בשליטה על הגוף, המחזוריות, הפוריות, המיניות ומערכות יחסים שלהם, אני עצובה להודות שכל כך מעט השתנה במונחים של תפקידים משותפים ואחריות למניעת הריון.  

ערבות הדדית ביחסי מין

מדוע תפקידי מגדר נרכשים עדיין מונעים מנשים לדרוש את מה שמגיע להן? למה אני ממשיכה לשמוע סיפורים על גברים שמתבכיינים בגלל קונדומים? מדוע נשים ממשיכות לקחת על עצמן את תפקיד המרצה ולהתכופף בחמלה מוחלטת לתלונות של בני זוגן שקונדומים הורסים את הספונטניות ופוגעים בהנאה המינית? 

בואו לא נשכח שקונדומים הם השיטה היחידה שיכולה להגן עלינו מפני זיהומים המועברים במגע מיני! במשך למעלה משלושה עשורים אני משוחחת עם אנשים על עונג מיני, אחריות משותפת וקבלת החלטות, ואני לא זוכרת אפילו לקוחה אחת שהעידה כי סירבה לקיים יחסי מין עם מישהו שסירב ללבוש קונדום. 

זה מעלה תהיות רבות: 

• מדוע הרצון לספק את בן הזוג מחייב נשים לוותר על הצורך שלהן בביטחון ועל הסמכות הפנימית שלהן? 
• מדוע נשים שמות את הצרכים של בני זוגן לפני הצרכים שלהן? 
• מדוע קונדום עדיין לא נתפס כפריט חיוני לשמירה על הבריאות והבטיחות? 
• מתי השימוש בקונדום יהיה נורמלי כמו חגורת בטיחות שחוגרים אותה גם אם סומכים על הנהג בעיניים עצומות?
• מדוע כל כך קשה לתעדף סקס בטוח והנאה מינית כמכלול הדדי?

אחריות משותפת על בעיות פוריות

בכל הנוגע להתעברות וטיפולי פוריות, אנו רואים דפוס דומה. ההנחות התרבותיות והרפואיות שלנו לגבי פוריות נוטות להטיל את הנטל על האישה, למרות שכמעט מחצית מכל בעיות הפוריות נובעות מאיכות זרע ירודה.  

השימוש בחומרים כמו טבק, קנאביס ואלכוהול, תזונה לקויה, עודף משקל, מתח, קרינה אלקטרומגנטית ממכשירים ניידים וגורמי זיהום סביבתיים שמשבשים את המערכת האנדוקרינית משפיעים גם על גברים. סכנות אלו אינן בררניות מגדרית. הן עלולות לסכן את האיזון ההורמונלי ואת פוטנציאל הפוריות של כולנו, נשים וגברים.  

יותר מארבעים שנה אחרי ההפריה החוץ גופית הראשונה, נשים עדיין נושאות בסיכונים של טיפולי פוריות באופן בלעדי. מדוע הממסד הרפואי מנציח את אותו יחס סלחני כלפי גברים שלא השתמשו בקונדום? אם גבר עושה בדיקת זרע ומתגלה שיש לו איכות זרע ירודה, לרפואה המודרנית יש מעט מאוד כלים, אם בכלל, ל”תיקון” זרע פגום. גם כשהבעיה היא “שלו”, האישה היא זו שתצטרך לעבור טיפולים פולשניים כדי לתקן אותה.  

מדוע בעיות זרע אינן מדוברות?

לחברה שלנו אין בעיה לתייג נשים כעקרות, עם חוסרים הורמונליים ואיברים לא מתפקדים. שימו לב לשפה הרפואית המשמשת לתיאור חלקי גוף של נשים: דימום לא תקין, ירידה ברזרבה שחלתית, ריר צוואר רחם עוין, וכו’. באנגלית, כל חלקי הרבייה בגוף האישה נקראים על שם הגברים ש”גילו אותם”- פלופיוס, בלוטת הסקין, ובלוטת הברתולין. 

החברה שלנו מצפה מנשים להקריב את בריאותן הפיזית והנפשית, ולעתים קרובות את הקריירה שלהן, למען טיפולי פוריות פולשניים ויקרים. והגברים? איתם אנחנו הולכות על קצות האצבעות, כאילו עצם ההכרה באיכות זרע ירודה דומה להרס של הזהות הגברית כולה. 

בישראל, רופאים מספרים לזוגות באופן שגרתי ש”הכל בסדר” ורק לעתים רחוקות חושפים את התמונה האמיתית לגבי איכות הזרע הירודה של הגבר. יש להם את הכלים לבודד זרע טוב אחד ולהזריק אותו לביצית האישה, מה שבתקווה יוביל להריון ולידה ואם זה כך אז למה “להטריח” את הבחור עם המלצות תזונתיות ושינוי הרגלים שיכולים לעשות את ההבדל בין הריון טבעי להריון מלאכותי?

האם אני היחידה שמתקוממת על כך שלגברים אין כל כתובת לבעיות הפוריות שלהם, ושאין כל מומחה שמטפל באי פוריות גברית? נכון, יש לנו אורולוגים שהוכשרו לאבחן ולטפל בהפרעות באשכים ובדרכי השתן, ואנדרולוגים המטפלים בחוסר איזון הורמונלי והפרעות בתפקוד המיני. אבל כשזה מגיע לאיכות זרע ירודה, הבעיה העיקרית איתה מתמודדים גברים, אין לנו מומחים. במקום זאת,יש לנו גניקולוגים שמנהלים את המצב על ידי טיפול בנשים.  

מניפולציה של פוריות האישה כטיפול בעקרות הגבר

הרפואה הקונבנציונלית יודעת לעקוף את המחזור הטבעי, לייצר מחזור וסת מלאכותי, או להוסיף הורמונים מלאכותיים כדי להגביר את הסיכוי לביוץ והתעברות, אבל נכון להיום אף אחד לא עושה שום דבר מזה כדי לטפל בבעיות פוריות של גברים. 

למרות שבעיות פוריות מתחלקות שווה בשווה בין גברים לנשים, 90% או יותר ממחקרי הפוריות וכמעט 100% מטכנולוגיות הרביה הקיימות היום מיועדות לנשים. למה? כי בארה”ב לבדה, תעשיית הילודה וטכנולוגיות הרבייה מוערכות בשווי של 8 מיליארד דולר. למרות הרגולציה הגרועה ושיעורי ההצלחה הנמוכים שלה, זוהי טכנולוגיה שרק מעטים יכולים להרשות לעצמם.  

בישראל, מדיניות עידוד הילודה מזכה כל אזרחית בטיפולי פוריות על חשבון המדינה, אך לא מציעה כל פתרון לשיפור הזרע הגברי. למרות שלטיפולים יש מחיר עצום על הבריאות הפיזית והנפשית של נשים, נראה כי העמדה הרפואית הקולקטיבית היא שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם בעיות פוריות הגבר היא להניח לגברים לנפשם ולאלץ נשים להיות האובייקט של טיפולים פולשניים. 

לבסוף, סוגיית האבהות המזדקנת היא חלק נוסף בהגנה הפטריארכלית על האגו הגברי. ההנחה הרווחת היא שזרע האדם מחזיק מעמד לאורך זמן, גם בגיל מבוגר, ושרק לנשים יש את השעון הביולוגי המתקתק. כיום אנחנו יודעים שזה לא נכון. הגיל לא רק מקטין את מספר הזרעים אלא גם את האיכות שלהם. 

גברים רבים מבוגרים יותר מבנות זוגם. זוגות רבים מביאים תינוקות לעולם בגיל מאוחר, וגברים מבוגרים רבים מקימים את משפחתם השנייה במהלך שנות ה-50 לחייהם ואף מאוחר יותר. מחקרים מראים כיצד הזדקנות זרע של גברים מעל גיל ארבעים וחמישים קשורה לא רק לירידה באיכות הזרע אלא גם להריונות לא תקינים, הפלות ספונטניות ופגמים מולדים.

בשורה התחתונה

קשה לחלוק על כך שדפוסים אלו חושפים הטיה בוטה להגנה על מעמד האגו הגברי. הגיע הזמן להרפות מהפחד שגברים יחושו אי נוחות לגבי איכות הזרע הירודה שלהם תוך שהם מצפים מנשים לקבל על עצמן את תפקיד המטופלת שצריכה לשאת על גופה טיפולים פולשניים ומסוכנים. 

מבחינת אמצעי מניעה, הגיע הזמן שנשים ישימו את עצמן במקום הראשון, ויפסיקו לפעול תחת התפיסה שהצרכים של בני הזוג שלהן חשובים יותר משלהן. לא מדובר בביולוגיה אלא בתפקידים וציפיות מגדריות רעילות שפוגעות בכולנו. 

גניקולוגים המנהלים מצבי אי פוריות צריכים לעשות הרבה יותר כדי ללמוד ולהכיר בדרכים הטבעיות שבהן ניתן לשפר את איכות הזרע. כאשר איכות זרע ירודה היא הסיבה לכך שזוגות לא יכולים להביא ילדים לעולם, שינוי הגוף וההורמונים של נשים לא אמור להיות ברירת המחדל הטיפולית.  

מדענים, רופאים, ואנשי מקצוע ברפואה המגדרית צריכים לעשות יותר כדי לקדם את המדע. כולנו צריכות להשתמש בקולנו ובהשפעה שלנו כדי להבטיח ששוויון מגדרי ואחריות משותפת הם הערכים שיגדירו את ההחלטות שלנו בכל הקשור למיניות והפוריות שלנו.