ינואר 2025
מיכל שונברון, MPH
ג’יזל פליקוט היא אם וסבתא צרפתייה בת 74. היא ניצולה אמיצה של התעללות מינית. היא הפכה לסמל גדול מהחיים ולאייקון פמיניסטי במהלך משפט של כמעט ארבעה חודשים – מכיוון שבחרה לחשוף את זהותה ולוותר על האנונימיות שלה במצב פגיע ובלתי נתפס. המשפט העלה כי במהלך תקופה של תשע שנים, גב’ פליקוט סוממה ונאנסה במיטתה בביתה, על ידי בעלה ועל ידי 51 גברים נוספים (בני 26-74), שגויסו מחדר צ’אט באתר אינטרנט המשמש טורפים מיניים.
הבעל אף צילם את האונסים ואיחסן אותם במחשב שלו בקובץ בשם “אונס”. בעדויותיהם הגנו הגברים על מעשיהם בביטויים כמו “אונס שלא מרצון”, “אונס ללא הסכמה”, “אונס בשוגג” או “אונס בגוף אך לא בנפש.”
עם החלטתה של ג’יזל פליקוט להפוך את משפט האונס שלה לפומבי, אנשים נאלצו להתעמת עם התופעה של יחסי מין ללא הסכמה שנכפה עליה, והיא שינתה תפיסות של הנחות שגויות על המשמעות להיות אנס ועל להיות קורבן אונס. בנוסף, גְבֶרֶת פליקוט מאלצת את מערכת המשפט הצרפתית להתייחס לעוול של אי הכללת “הסכמה” בחוקים הקיימים על אונס בצרפת.
המקרה הדהד ברחבי העולם כאשר הוא הפיג את המיתוס של “אנס המפלצת” ובמקום זאת מציג את המתעללים כגברים רגילים לחלוטין, אלה שגרים ממש “בסמוך”. המשפט הסתיים בדצמבר 2024 כאשר בעלה לשעבר וכל הגברים נידונו לעונשי מאסר (בעלה קיבל רק 20 שנה!). מייסד האתר ששימש את בעלה לשעבר של פליקוט לגיוס העבריינים, נעצר בשבוע האחרון (ינואר 25).
פליקוט תיזכר בזכות המסר האולטימטיבי שלה, “זה לא בשבילנו (הקורבנות) לחוות את הבושה – זה בשבילם (האנסים)… אני רוצה שכל הנשים שנאנסו יגידו, “מאדאם פליקוט עשתה את זה, גם אני יכולה. אני לא רוצה שהן יתביישו יותר”.
בעולם, לפחות אחת מכל שלוש נשים חוותה אלימות פיזית ו/או מינית. כל אישה חווה בחייה הטרדה מינית. אלימות מבוצעת לרוב על ידי בני זוג, בני משפחה או במעגל קרוב אחר, בהווה או בעבר. אונס הוא פשע פחות מדווח ורוב המקרים אינם מדווחים למשטרה.
רוב הנשים שחוות תקיפה מינית, סובלות מהשלכות/תופעות בריאותיות פיזיות ורגשיות. ברמה הפיזית, הם סובלות ממתח כרוני ומפוסט טראומה שעלולה להוביל להתמכרות לתרופות, סמים או אלכוהול. ברמה הרגשית, טראומה מעצימה תחושות של חוסר אונים, חרדה ודיכאון, המובילים לבעיות נפשיות ארוכות טווח כגון PTSD, בידוד, סטיגמטיזציה ואף התאבדות. לעתים קרובות הן סובלות מדימוי עצמי נמוך, בבושה ובשתיקה.
ברמת הצדק והאחריות, כאשר קולן של הניצולות נשמע, חוויותיהן מקבלות תוקף. מבחינת משפטית, המשפט עשוי לבסס תקדימים משפטיים חדשים להעמדה לדין של אלימות מינית, ולשדר מסר לפיו פשעים מסוג זה לא יקבלו עונש חמור. ראיית צדק נמשכת יכולה לעורר ניצולות אחרות להתייצב ולרדוף צדק בעצמן.
במישור התודעה הציבורית, המשפט מאיר זרקור על השכיחות והחומרה של אלימות מינית, שוברים שתיקה והכנסת סוגיות מערכתיות כמו האשמת קורבנות ואיסורים חברתיים לשיח הציבורי. המשפט עירער סטריאוטיפים מזיקים לגבי הנשים המותקפות ולגבי גברים “נורמטיביים” המסוגלים לבצע תקיפה והתעללות איומה.
ברמה החברתית, המשפט יכול לקדם בניית מנגנונים להגנות חזקות עבור נשים, כגון מערכות תמיכה טובות לניצולות וחוקים משופרים סביב “הסכמה”. בנוסף, זה יכול להשפיע על יוזמות חינוכיות שבהן בתי ספר מעלים ומתמודדים עם סוגיות של שוויון מגדרי, הסכמה וכבוד, תוך טיפוח מהפך תרבותי.
ברמה הפסיכולוגית, הכרה במתעללים כאחראים למעשים והחברה שמכירה בחומרת הפשע, יכולה לטפח חוסן אצל הנשים. כאשר קורבנות נתמכות ומקבלות תוקף, הן הופכות מודל לחיקוי ולריפוי ומעוררות אחרות להילחם למען צדק ושוויון.
מה שאנו לומדים ממשפט פליקוט, הוא שאונס ואלימות נגד נשים הפכו להיות מעשים בנאליים ונפוצים, כולל נרמול התנהגות אלימה כלפי נשים ובכלל, בחברה שלנו. מעבר ליחידים שנתפסים ונענשים, מסתתרת תרבות שלמה המקשה על הגנת נשים והגנת זכויות היסוד שלהן. העובדה שכל כך מעט נשים מדווחות על מקרי אונס, מעידה רבות על כישלונה של מערכת המשפט ותרבות האונס שמאפשרת זאת.
למרות העניין המובהק לנשים, מתבקש שגברים יילחמו גם הם למען הצדק. משקיפים במהלך המשפט שאלו, “איפה כל הגברים בעלי מצפון המגנים את ההתנהגות הזו ואינם מופיעים כבעלי ברית לתמוך בנשים הנפגעות מאלימות מינית?”
כמחנכת הוליסטית לבריאות מינית ורבייתית, אני רואה רמה נוספת של העצמה, שראויה ליותר תשומת לב: אוריינות גוף.
אוריינות גוף עוסקת בבניית ידע על הגוף שלנו. הגוף משדר לנו ומספר לנו כל הזמן, על הבריאות מנקודת מבט של גוף-נפש-רוח. אוריינות גוף עוסקת בהקשבה ולמידה על המקצבים הטבעיים, השינויים והאותות הטבעיים של הגוף כדי לדעת מה נורמלי ומה לא נורמלי עבורך, כדי שתוכל להבין ולטפל ברווחה/בריאות שלך.
כל שנותר הוא ללמוד להקשיב לגוף שלנו ולסמוך עליו. חשוב לזכור: הגוף שלנו לא יודע לזייף.
אוריינות גוף כוללת לפחות 3 היבטים בסיסיים:
*התבוננות – באופן מודע (לא שיפוטי) וקשוב, מה טוב ונכון לי, או מה משתנה וגורם לאי נוחות או למצוקה.
*לְמִידָה – התבוננות והבנת המגמות החוזרות על עצמן.
*הבנה ואמון – הבנת הגוף, מתוך חיבור ותשומת לב למערכות הגוף שלנו, כדי לפעול למען טיפול מתאים.
השילוב של היבטים אלו מאפשר לנו ליצור בנק של כלים וידע, שעוזר לחיות בסנכרון ואיזון עם הגוף.
שיפור אוריינות הגוף, מביא למסוגלות לקחת אחריות ושליטה באופן אקטיבי על ה- well-being שלנו.
חינוך לאוריינות עשוי להיטיב עם דימוי גוף חיובי, עיבוד טראומה, לקיחת יוזמה ואחריות על הגוף שלנו ועוד. ג’יזל פליקוט, היא גיבורה אמיתית בימינו מבלי להתכוון, המשפט הצליח לשקף את המציאות הבלתי נתפסת שאישה בשנות ה 60 לחייה עלולה למצוא את עצמה מותקפת בביתה וללא ידיעתה.
יהי רצון שנקבל השראה מהאומץ והחזון של ג’יזל פליקוט שסיפורה ישמש תנופה להרמת קולנו, דיבור אמת לשלטון ויצירת עולם טוב ובטוח יותר עבור כל האנושות.
מחפשת מתנה מיוחדת ובלתי נשכחת לאחות, חברה, או קרובת משפחה? בואי לכאן
מיכל שונברון מוסמכת ע"י
איגוד המנחות העולמי לשיטת המודעות לפוריות
המידע המוצג באתר הוא חינוכי בלבד ואינו מיועד להחליף ייעוץ רפואי של רופא מוסמך או איש מקצוע אחר בתחום הבריאות. מטעמי נוחות ומטבע הדברים, המידע באתר מנוסח בלשון נקבה, אך מתייחס לכל מי שנולדה עם רחם ושחלות, גם אלו שאינן מזוהות מגדרית כנשים.
צרי קשר
