פוריות בדרך הטבעית
| |
צור קשר | דף הבית
||||

הגישה ההוליסטית »  הפרעות מיניות (FSD ) בהקשר תרבותי-חברתי »

לפי " הראיה החדשה"  , בכדי להבין את המורכבות של בעיות מיניות וכדי לקדם את הבריאות המינית של נשים, אנשי מקצוע צריכים להתייחס לא רק להיבטים הביו-פיזיולוגיים והפסיכולוגיים אלה גם להקשר החברתי - התרבותי. מקרים בהם מטפלים בסוגיות של עודף שומן, אלימות מינית, דיכאון, או חשק מיני ירוד, לא די בלהסתפק בהסבר רפואי אלא לבחון האם או באיזה מידה הסביבה משמשת גורם יסוד של הבעיה.  לעיתים, הפרעות בתפקוד המיני הן ביטוי של הפרעות בתפקוד החברתי-תרבותי.  תופעות כגון :אי שוויון ,בורות וחוסר מודעות, יחסי כוחות  בין המינים, סטריאוטיפים מינים, תפקידי מין ומגדר, וסוגיות הנוגעות לדימוי עצמי של נשים- כל אלה יכולות להוות קושי בחופש הביטוי המיני ובחוויה המינית אצל הנשים.  מחסומים חברתיים רבים פוגעים ביכולת האישה להתחבר לגופה בצורה חיובית ולאפשר לה לקחת אחריות על בריאותה ועל מיניותה.  המאמר ינסה לתאר בקצרה את נושאים הללו.
 
הבחנה  בין תפקידי מין ובין תפקידי מגדר:  תפקידי מין מתייחסים לשוני שמקורו בביולוגיה של האדם. לדוגמא,  גוף האישה מאפשר הריון, לידה והנקה, ואלו תופעות שאינן חלות על הגבר. המערכת ההורמונלית של הגבר מאפשרת פוריות מתמדת, לעומת המערכת ההורמונלית של אישה שבנויה על פוריות נקודתית.  לעומת זאת,  תפקידי מגדר מתייחסים לשוני שנקבע ע"י חינוך ותרבות המתבטא בעמדות,  ציפיות, אמונות והתנהגויות אשר החברה קובעת/מעצבת  לעצמה כמתאימים ומקובלים על המין הנשי או הזכרי.  תפקידי מין קיימים בד"כ מלידה ואילו תפקידי מגדר נרכשים עוד מילדות מוקדמת. לדוגמא: אצל המין הנשי עוד מגיל צעיר יש נטייה לבחור בבתי בובות, במראה, בלבוש נשי, ובצעצועים נשיים. ואילו בנים נוטים להתחבר למשחקי כוח (כלי נשק), מכוניות , וכלי עבודה.   חשוב לציין שתפקידי מגדר עלולים להשפיע לרעה על חופש הביטוי המיני אצל שני המינים המאמר יתמקד בגורמים המשפיעים על: ביטוי המיני, בריאות מינית וסיפוק מיני אצל נשים.
 
כיצד תפקידי מגדר תורמים לבעיות מיניות אצל נשים? ע"י מוסכמות חברתיות אשר מגבילות או מצמצמות אופציות של חופש בביטוי המיני. התנהגות מינית מקובלת ולא מקובלת מוגדרת בכל תרבות והיא שונה לנשים ולגברים. בנוסף, תפקידי מגדר יוצרים דיליגיטימציה להתנהגויות שהיו מעצימות נשים ואת גופן. כאשר בנות לומדות להיות עדינות, מטופחות, מנומסות, תלותיות, אמוציונאליות ומשועבדות, אין בהכרח תפקידים מקבילים המתירים לבנות גם להיות עצמאיות, נחושות, בטוחות ויזמות.  זה שבנות ונשים לובשות ביגוד חופשי לא סותר את העובדה שנשים לא חונכו או עודדו להיות מיניות.  אין שום קשר בין  להיות סקסית  ובין להיות מינית.BEING SEXY HAS NOTHING TO DO W/ BEING SEXUAL. עצם העובדה שהחברה מאפשרת פתיחות ומתירנות מינית, חופש המיני מתבטא יותר בעולם המסחרי מאשר העולם האינטימי. וזה מה שגורם לבלבול החברתי  בין סקסיות ומיניות. הבלבול משלה את שני המינים כאחד כאילו ה"סקסיות" תלויה במיניות או להיפך.  אין שום קשר בין מיניות לסקסיות. מיניות מופגנת אינה נתפסת כמוסכמה חברתית מקובלת לנשיות. לעומת זאת היא כן נחשבת כטבעית למימוש הגבריות.  בתרבות שלנו עדיין לא מובן מאליו שלאישה יש זכות להנאה מינית. בנות צעירות לומדות בגיל צעיר שהגוף הוא הנכס החברתי החשוב מכל. "זה בסדר להיות סקסית ונחשקת אך לא בסדר להיות יוזמת מינית". וכאן נוצר הקונפליקט תרבותי אצל האישה שלא יודעת מה מותר ומה אסור.


סטריאוטיפים מיניים וסטנדרטים כפולים משמשים גורמים נוספים היכולים להפריע לרעה על החוויה המינית של נשים: 

 

- נשים "סובלות" מחוסר תשוקה מינית בעוד שגברים סובלים מעודף תאווה מינית.

- לנשים חסר ניסיון בסקס, וגברים הם המומחים והמורים בסקס.        

- "בחורות טובות" לא יוזמות סקס וכתוצאה מכך נשים הן אלה שהופכות לאובייקטים מיניים ואילו הגברים הם הציידים.
- נשים מעדיפות לבלות בקניון ולא במיטה. סקס פחות חשוב לאישה (כאשר סקס שהופך למטרד אז תמיד אפשר לזייף אורגזמה או סיפוק מיני בכלל ). 
- "אישה שנותנת זוהי אישה זולה".לעומת זאת הגברים חסרי דאגות,  תמיד חופשיים, חרמנים, ורוצים עוד.
בכל סטריאוטיפ – יש איזשהו קשר למציאות, אך עלינו לזכור כי סטריאוטיפים -  הם ביטוי של אותו תסריט פטרנליסטי שמתגלגל מההקשר החברתי להקשר האינטימי. 
 
אי שוויון ויחסי כוחות מהווים גם תופעות לוואי של תפקידי מגדר אשר פוגעים בחופש המיני אצל נשים. במקרה שבו קיים אי שוויון במערכת יחסים, מין עבור האישה יכול להפוך לחובה במקום זכות. אצל האישה, תלות כלכלית יכולה ליצור מצב שבו הסקס הוא אקט של הישרדות או אדישות כי לגבר הסקס הוא כלי של כוח, שליטה וכפייה.  אלימות מינית היא הדוגמא הקיצונית ביותר המשקפת מציאות זו.


כפל תפקידים אצל האישה קשור לבעיות מיניות גם כן. מצפים מנשים לעבוד ולהתפרנס מחוץ לבית אך מתעלמים מן העובדה שנשים חוזרות מהעבודה ועובדות במשרה מלאה באחזקת הבית. נשים הן גם המטפלות  העיקריות בילדים ובבני משפחה נוספים. ישנם לא מעט מחקרים המעידים על הנזק לבריאות הפיזית והנפשית של נשים שעובדות מסביב לשעון. אין ספק שכפל תפקידים גורם לעייפות ולמתח שמוביל בסופו של דבר לחוסר זמן לסקס, זמן לחוץ יותר לסקס,  או לחשק ירוד בסקס. אין מקום להסיק כי השוויון התיאורטי שקיים מחוץ לבית מתקיים גם בתוך הבית ובין הסדינים.  (אולי זה מסביר את ה"תירוץ" לפי חלק מהגברים- למה נשים תמיד מתלוננות על כאבי ראש כאשר בני זוגן רוצים משהו אחר....)
 
הפחד מפני הריון והשימוש או אי- שימוש באמצעי מניעה בטוחים- מהווים גורמים נוספים אשר משפיעים על איכות  החוויה המינית של נשים.  בעידן שאחרי "המהפכה לשחרור האישה,"  מצפים מאישה להיות זמינה לסקס כל הזמן. זה שגילו את הגלולה לפני 50 שנה  לא בהכרח שיפר את עמדת הכוח המינית של נשים – זה כן הגביר את הלחץ על נשים להיות "פנויות" לסקס. האחריות לאמצעי מניעה עדיין  נופלת על האישה. עוד כפל תפקידים:  להיות זמינה, להצטייד בשיטת מניעה, וליהנות.  בנוסף, ידוע כי חלק מהגלולות משפיעות לרעה על מצבי רוח ועל חשק מיני ירוד אצל נשים. עדיין לא קיימת שיטה למניעת הריון שאין בה חסרונות או סיכונים.  בארץ קיים מספר מצומצם של שיטות למניעה ולעתים, אישה נאלצת להשתמש בגלולה מחוסר ברירה. מי שואל את הנשים מהן ההשלכות של הדבר על פעילות מינית ועל הסיפוק המיני שלהן?  במקרה בו האישה איננה יכולה להשתמש בגלולות או בהתקן תוך-רחמי והגבר לא מוכן להלביש קונדום ,זוגות מגיעים למצב שעלול לחסום את האפשרות לקיים יחסי מין חופשים ובטוחים.  ללא שיטה בטוחה, אישה לא מקבלת שקט נפשי, וללא שקט נפשי – הסיכוי קלוש  שאישה תוכל ליהנות מיחסי מין.  רופאים אינם קשובים מספיק למצוקות אלה.
 
הקשר לגוף וההתייחסות של האישה לגופה - אלה גורמים בעייתיים במיוחד כי הם עלולים להפריע במידה רבה  לחופש המיני וליכולת לחוות הנאה מינית ע"י האישה.  כדי שאישה תהנה מחוויה מינית זוגית או אישית, היא צריכה לפתח קשר חיובי עם גופה. זאת אומרת שהיא זקוקה לפתיחות, לסקרנות, לביטחון, לנוחיות ולמודעות עצמית לגבי גופה ובעיקר ל"זכאות." מגיע לי ליהנות- ביני לבין עצמי- ועם בן/בת זוג. החברה ותעשיית הפרסומות מצליחות להחליש את הדימוי העצמי הנמוך של נשים וכך  מחנכות ומעודדות אותן לעמוד בדרישות בלתי-אפשריות בנוגע למראה החיצוני בלבד.  ההתעסקות  הזאת  הופכת להיות דאגה גדולה עבורה. האובססיה בלהגשים דימוי גוף אידיאלי של יופי ורזון היא הפוגעת ביכולתה של האישה לקבל ולאהוב את עצמה כפי שהיא. האישה אף פעם לא מספיק יפה, רזה, או מושלמת.  היא מחפשת בכל דרך לעמוד בדרישות החברה "המקובלות" להראות צעירה, יפה ורזה כמו דוגמנית צמרת. אולם נשים אינן מבינות את המחיר אותו הן משלמות על בריאותן הפיסית והנפשית.  במקביל בנות ונשים מאמצות דיאטות כדרך חיים שלעיתים גורמות להפרעות אכילה ולמחלות. נכון שמדובר באחוז קטן של נערות ונשים שמאובחנות במחלות אכילה, אך עלינו לשאול מה לגבי האחוז הגדול של הנשים שאינו מודע לגבול בין בריאות לחולי?! 


ישנה מגמת עלייה באחוז הנערות ולא רק נשים שניגשות לניתוחים פלסטיים, על מנת לתקן כל דבר הנתפס כפגם בגופן. כיום ברפואה של ימינו, ניתוחים פלסטיים הפכו לתחום המוביל והמשגשג ביותר. יתר על כן אנו עדים לתופעות מרחיקי לכת,  נשים מוכנות להקריב את איברי גופן כדי להפוך "למפורסמות". בתוכניותREALITY  חדשות, מבצעות ניתוחים פלסטיים בחינם על נשים כגון הגדלת שד- תמורת הגדלת  הרייטינג. הדבר הופך זאת לתופעה פתלוגית תרבותית של ממש.  ההתעסקות הלא פוסקת של האישה עם המראה החיצוני של גופה- פוגעת ביכולת לפתח את הנשיות והמיניות מבפנים.
 
ניתן ללמוד הרבה על עוצמת הניתוק שמאפיין את הקשר שבין אישה לגופה ע"י יחס החברה לנושא הווסת והמחזור. לחושבים כי נושא זה מתקשר רק לאנתרופולוגיה או לסוציולוגיה- טועים טעות מרה! היחס הזה גם יכול לפגוע בערך המיניות בעיני האישה. ישנן נשים הנרתעות מהווסת הטבעית ואף נגעלות מעצמן, דבר המוביל את הנשים למעצורים באינטימיות ובנוחיות עם גופן. יש קשר בין קבלת המחזור ובין קבלת הגוף והמיניות.  החברה המערבית המודרנית לא מכירה בחשיבות ובכוח הווסת הנשית ובתרומתה לעיצוב הנשיות והמיניות. לעומת תרבויות אותן אנו מכנים "פרימיטיביות" אשר מקיימות טקסים פולחניים מיוחדים לקבלת הווסת הנשית, אנו כתרבות מודרנית כביכול דואגים להסתיר ולהתבייש בווסת הטבעית של האישה. מכאן ההתייחסות התרבותית לווסת מתמקדת במוצרים היגייניים והלימוד הטכני על הווסת לא מאפשר לבחורה להתחבר לגופה ממקום של כוח, של גאווה נשית, ושל בטחון עצמי.  כמו שאומרים: במקרה הטוב, אישה סובלת את הווסת שלה.  בנוסף, מעט נשים יודעות ומדברות את השמות של חלקי גופן- אפילו האברים המיניים שלהן. חוסר המודעות והבורות מתבטא בחשיבה אצל נשים שכל הפרשה טבעית היא פתולוגית אפשרית. כתוצאה מכך הרבה נשים נרתעות מלהכיר את גופן ומלגלות את היופי הנסתר בתוכו. עצוב מכל, נערות ההופכות לנשים- לא לומדות אף פעם על המשמעות של השינויים הכי טבעיים ונורמליים בגופן- כמו הקשר שבין סוג וכמות ההפרשות הטבעיות ובין מידת הפוריות שלהן.   זאת רק דוגמא אחת המראה את קשר בין השקפה תרבותית על גוף האישה ובין ליקויי התפיסה שבה נשים מתייחסות לעצמן.
 
החברה משדרת  מסרים מאוד ברורים לגבי הציפיות מנשים בנוגע לגופן.  המדיניות החברתית מעודדת ילודה בקרב נשים. אין שום דבר פסול בעניין זה.  אבל כאשר מסתכלים על היחס ההפוך שבין כמות המשאבים והשירותים שהמדינה משקיעה בתחום הפוריות והילודה, ניתן לראות מהצד השני של המטבע כי המדינה לא משקיעה כלל בחינוך מיני או בבריאות מינית, שירותים לתכנון המשפחה ולאבחון וטיפול במחלות המועברות ע"י פעילות מינית. כדי לחדד נקודה זו אדגיש שהזכות להגשים את הנשיות ע"י אימהות לא רק ניתנת לאישה נשואה. היום כל רווקה, לסבית או חרדית גם זכאית לשירותי פריון על חשבון המדינה. למה?  כי אישה ללא גבר זה דבר נסבל בחברה, אך אישה ללא ילדים - זו אישה לא מושלמת. (גוף האישה הופך לרחם לאומי).
 
המעמד של חינוך מיני בארץ גם משקף מציאות קשה של חוסר משאבים וחוסר מודעות לנושאים הקשורים להתפתחות מיניות האדם. אנו רואים כל פעם מחדש כמה ידע בסיסי ומושגים בסיסיים חסרים על מיניות ופוריות הגוף. ואין בהכרח קשר בין חוסר המודעות לרמת ההשכלה. לפי סקר גדול לפני  ארבע שנים, מצאו בארה"ב שכ-40% מכלל הנשים מדווחות על הפרעות מיניות הגורמות להן למצוקה.  אנו חייבים להתייחס לבורות מינית כגורם הרבה יותר משמעותי של בעיות מיניות אצל נשים (וגברים).


חינוך מיני ובורות מינית
סקרים מראים כי רק 40% מנערות עד גיל 18 מדווחות על אוננות אי פעם, לעומת 80% מהנערים. תמונת המצב מעלה מספר שאלות: אם נערה לא מכירה את גופה ולא מכירה את התגובה מינית שלה, איך מצפים שהיא תגיע ל"סיפוק" במסגרת הזוגית?  ואיך מצפים שהיא תוכל לדבר על הצרכים המיניים שלה? האם זה בכלל אפשרי שאישה שאיננה מתעניינת ואיננה לוקחת חלק במיניותה ובהנאתה העצמית - תוכל גם להתעניין במיניות של בן זוגה? מתעוררת השאלה: למי שייכת האחריות לחנך ולהכווין בני נוער בנושא של העצמה מינית?
 
על חינוך מיני בבתי ספר: זה נושא שאינו בסדר העדיפויות במסגרת תוכנית הלימוד של משרד החינוך וההחלטה להעביר את הנושא נתונה בידי יועצות ומחנכות ולא ע"י גורמים מקצועיים בעניין.  מעט אנשי חינוך מעוניינים לקחת אחריות בהעברת חומר זה כי הוא דורש מקצועיות שאיננה נרכשת  במסגרת של יום עיון או השתלמות.
יתר על כן, החומר אותו מעבירים בבתי הספר בחינוך מיני הוא דל ביותר, לא ממצה, ורחוק מלשקף גישה מקיפה והוליסטית.  בעיקר מדגישים בשיעורים את השינויים הפיסיולוגיים של גיל ההתבגרות ובמסגרת התיכון יש גם התייחסות לאמצעי מניעה, לאיידס ולמחלות מין, אם בכלל.  לא די בלהעביר מספר שיעורים טכניים על תפקוד הגוף. דרושה התייחסות למספר נושאים חיוניים הנוגעים למשמעויות המין:  ההבדלים בין המינים, שאלות של אוריינטציה מינית, ציפיות, ערכים וצרכים אישים, קבלת החלטות בנוגע לפעילות מינית, לחץ חברתי, ותקשורת מינית. אלה נושאים חשובים שלא מקבלים תשומת לב ראויה.
 
הערות סיכום
במאמר היה ניסיון להצביע על המרכיבים העיקרים המשפיעים על מיניות האישה בהקשר התרבותי והחברתי. חשוב  להדגיש מספר נקודות. האחת  היא שאותן הנטיות של הבדלי מגדר מגיל צעיר, סטריאוטיפים, אי שוויון,  חוסר מודעות ובורות מינית - לא רק משפיעים לרעה על נשים אלא גם על גברים.  המיגדרזציה  של המיניות "מזהמת" ומצמצמת את איכות החוויה המינית  אצל שני המינים. כולנו שותפים, גברים ונשים כאחד, לתיקון השקפה תרבותית זו.  שנית, בסופו של דבר, נדמה כי השאיפה של כולנו היא לחזק כל אישה בבניית ההערכה העצמית המינית שלה.  כל אחד בדרך שלו עם הכלים המקצועיים שיש בידו. אם וכאשר התרבות שלנו תאפשר הזדמנויות לנערות ולנשים "לחגוג את גופן" ולהרגיש גאווה נשית - אז זה צעד קדימה לקראת העצמה מינית. כל עוד נשים ממשיכות להפנים את המסר החברתי שהגוף החיצוני הוא החשוב מכל, נשים לא יגיעו למצב שבו הן מקבלות את עצמן כפי שהן.  על מנת להפוך ל"בעלות אחריות על מיניותן", נערות ונשים צריכות לדעת שיש שפה וסביבה לגיטימית להביע את מיניותן - לא בצורה חופשית - חשפנית אלה בצורה של כבוד עצמי ואהבה עצמית - ללא מעצורים, בצורה פתוחה ובטוחה ושוויונית יותר.  משינוי כזה חברה שלמה מרוויחה.  לסיום משפט על מושג שנלקח מתחום החינוך והפסיכולוגיה שרלוונטי גם לנו:  הערכה עצמית מינית, אצל נשים וגברים גם יחד, היא זאת שתוביל למימוש הפוטנציאל המיני וליכולת אמיתית לאהוב וליצור אינטימיות.

 
*הנושא הוצג בכנס של  "האגודה הישראלית לטיפול מיני"  בתאריך 12.04

הסבר על חיפוש באתר
תאריכי סדנאות
השיטה הטבעית - מבוא
הכירו את גופכם
היריון כן או לא
מניעת הריון בזמן הנקה
הגישה ההוליסטית
הורדת טבלאות
מילון מונחים
נשים מעל גיל 40
על מיניות האישה
מפת האתר
תודותפוריות הגברפוריות האישהפוריות טבעית

 המידע באתר ניתן כשירות חינוכי לציבור הרחב ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת, או ייעוץ מוסמך או תחליף לייעוץ מקצועי.

אין בעלי האתר והמחברים נושאים בכל אחריות מסוג כלשהו לכל נזק שנגרם בעקבות שימוש במידע המופיע באתר.

©   כל הזכויות שמורות למיכל שונברון.

 

- Website by PureSimple -